רע"א 4055/14 אורי מנסור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 7.5.14 בע"א 11006-05-13, בו נדחו ערעורי המבקש והמשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת לפין הראל) מיום 7.4.13 בת"א 19699-07. עניינה של הבקשה תביעה נזיקית בגין פיטורי המבקש על-ידי המשיבה.

רקע

ב.

על פי האמור בפסק דינו של בית משפט השלום, המבקש, שוטר לשעבר, נעצר ביום 5.9.00 בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. ביום 5.12.00, בעקבות מעצרו, פוטר המבקש מן המשטרה. בהמשך, נסגר תיק החקירה נגד המבקש, והוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום ולא להעמידו לדין משמעתי. על כן, הוצע למבקש לשוב ולשרת במשטרה אך הוא סירב, וזאת בנימוק שחש כי הלבינו את פניו ברבים בכך שעצרו אותו ופיטרוהו ועל כן אינו יכול לחזור לשירות. על החלטת המשטרה לפטרו הגיש המבקש תביעה נזיקית לבית משפט השלום. בית המשפט קיבל את טענת המבקש לפיה פיטוריו נעשו ברשלנות, וכי נגרמו לו נזקים כבדים הן בשל המעצר עצמו והן בשל פיטוריו מן המשטרה. מנגד צוין, כי למבקש היה אשם תורם ניכר וכי הוא לא עשה די להקטין את הנזק, שכן יכול היה לחזור למשטרה לאחר פיטוריו. על כן נקבע, כי המשיבה תשלם למבקש פיצויים בסך 100,000 ₪, המגלמים את עגמת הנפש שנגרמה למבקש כתוצאה מן הפיטורין הרשלניים.

ג.

הן המבקש והן המשיבה ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין והערעורים נדחו. נקבע בדעת הרוב (סגן הנשיא גריל והשופטת טאובר), כי פיטורי המבקש נעשו באופן רשלני, וזאת מבלי להידרש לשאלה האם היה מקום לפטרו או לא. עם זאת, כפי שציין בית משפט השלום ואף שהמשיבה לא טענה זאת, למבקש היה אשם תורם ניכר שכן בחר שלא לקבל את ההצעה לחזור לשירות המשטרה. לכן נקבע, כי פיצוי בגובה 100,000 ₪ בגין עגמת נפש, על עצם הליך הפיטורין הרשלני, הוא מוצדק בנסיבות. דעת המיעוט (השופטת וילנר) סברה, כי יש לקבל את ערעור המדינה כך שהמערער לא יקבל פיצוי כלל.

ד.

בבקשה זו נטען כי שגו בתי המשפט הקודמים בכך שיחסו למבקש אשם תורם, שכן שעה שנקבע שהפיטורין עצמם נעשו באופן רשלני, לא היה מקום לקבוע שהמבקש אשם בנזקים שנגרמו כתוצאה מהם; מה גם שהמשיבה לא העלתה טענה זאת בערכאות הקודמות. על כן, המבקש שב ומבקש מבית משפט זה כי ייפסקו לו פיצויים בסכום העולה על שני מיליון ₪ בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפיטורין, לרבות הפסדי שכר ופנסיה, חובות שנקלע אליהם לכאורה בעקבות הפיטורין ועוד.

ה.

לאחר עיון בבקשה חוששני כי אין להיעתר לה, עם כל ההבנה למצב אליו נקלע המבקש. הלכה היא, כי בית משפט זה יעתר לבקשות בגלגול שלישי אך במקרים חריגים, כאשר ישנה חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. עניין זה אינו בא בגדרם של אלה.

ו.

אף לגופם של דברים, אינני מוצא מקום להתערבות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. אכן, נראה כי המשיבה נהגה באופן רשלני כאשר פיטרה את המבקש בחפזה, ללא הליך הוגן ואף בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי למשטרה (ע' 11 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי; ע' 26 לפסק דינו של בית משפט השלום). על כן נפסקו למבקש פיצויים על עגמת נפש בסכום לא מבוטל של 100,000 ₪ (שלא כעמדת שופטת המיעוט בבית המשפט המחוזי, שציינה כי סכום זה "חורג באופן קיצוני מהסכומים אשר נפסקים בגין עגמת נפש" (פסקה 12 לפסק דינה)). אולם, שעה שהמשיבה הציעה למבקש לחזור לשורותיה והמבקש סירב, קשה להלום טענות כלפי המשיבה על הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שלא חזר לשירות.

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה.