רע"א 4059/02 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ. אחוזה 15 בגוש 6621 בעמ'

המבקשת ביקשה לצרפה כתובעת נוספת בתובענה המתנהלת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בין המשיבים 1 (להלן : המשיבים) והמשיבה 2 (להלן: הירקון), שעניינה אי-מתן פיצוי בשל הפקעת מקרקעין מאזור רצועת חוף בתל-אביב שיועדה לפיתוח אזור טיילת. חלק מן המקרקעין שהופקעו הם בבעלות רשות הפיתוח, שלפי חוק רשות פיתוח (העברת נכסים), תש"י-1950. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו, כי טענת המבקשת לפיה הזהות בין המבקשת לבין רשות הפיתוח מצדיקה את צרופה כתובעת נוספת לתובענה, איננה מבוססת בדין.

על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי, בגדרה טענה, כי למדינה, למינהל מקרקעי ישראל ולרשות הפיתוח יש עניין בתובענה, כבעלים של חלק מהמקרקעין שהופקעו, וכן עניין להם באכיפת התחייבות הירקון לפצות את בעלי הזכויות במקרקעין שהופקעו באמצעות מקרקעין חלופיים שהמדינה העבירה ליזם לצורך כך.

מנגד טענו המשיבים, בין היתר, כי למבקשת טענות משפטיות שונות מאלה שנטענות על-ידם בתובענה העיקרית ולכן צירופה של המבקשת יגרום לסיבוך ההליך ועיכובו. הירקון מצדה, הוסיפה, כי אם המבקשת תצורף להליך, יהיה בכך כדי לפגוע ביכולתה להעלות כנגד המבקשת טענות סף כגון התיישנות התביעה והיעדר עילת תביעה.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה להתקבל, שכן, למבקשת עניין של ממש בתובענה ובתוצאותיה. אמנם, המבקשת לא היתה צד פורמאלי להליך שהוגש על-ידי המשיבים, אך היא לקחה חלק בניהול המשא-ומתן מחוץ לכותלי ובקשה לצרפה להליך משזה לא עלה בטוב. הבקשה לצירוף המבקשת באה בשלב שלאחר הדיון בטענות הסף, ולפני הדיון בתובענה לגופה, ולכן לא השתכנעתי כי צירוף המבקשת יגרום לסרבול ההליך. ההבחנה הפורמאלית בין המדינה, מינהל מקרקעי ישראל ורשות הפיתוח איננה רלוונטית, שכן בנסיבות העניין, לשלושתם חלק בהפקעה נושא התובענה ובהסדר הפיצוי בגינה.

הבקשה מתקבלת איפוא, ולמבקשת יותר להצטרף כתובעת נוספת בתובענה המתנהלת בפני בית-המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.