רע"א 406/00 פיליפ פסקל נ. משה מזרחי

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.הערעור נשוא הבקשה מהווה נדבך נוסף במסכת ההתדיינויות בין הצדדים. עניינן של ההתדיינויות הוא בדירה שרכשו המבקשים דירה מן המשיבים. הדירה משתרעת על שתי קומות היא כוללת תוספת בנייה בקומת הקרקע. ככל הנראה, אין היתר בניה לתוספת זו. הסכם הרכישה נחתם ביום 10.5.90. ביום 28.5.90 ביקשו המבקשים לבטלו, מחמת הטעיה. לטענתם, לא נאמר להם קודם לחתימת ההסכם, כי תוספת הבניה נבנתה בלא היתר. הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי: המבקשים - בבקשת הצהרה, כי ההסכם בוטל כדין והמשיבים - בבקשת הצהרה, כי ההסכם תקף ומחייב לכל דבר ועניין וכי "ביטולו" על ידי המבקשים מהווה הפרה יסודית המזכה את המשיבים בפיצויים מוסכמים. בית המשפט המחוזי פסק כעמדת המשיבים. לאחר שמצא כי המבקשים היו מודעים למצבה התכנוני של הדירה בעת חתימת ההסכם. ערעורם של המבקשים נדחה (ע"א 3745/93, פורסם בפ"ד מח (2) 359).

2.בשלב זה, לאחר ששילמו המבקשים חלק ממחיר הדירה (כ- 107,000 דולר) ונותרו חייבים את יתרת התמורה (לטענתם - כ- 150,000 דולר, לטענת המשיבים כ- 350,000 דולר) שבו המבקשים לבית המשפט המחוזי. בקשתם הנוכחית היתה, כי ימונה כונס נכסים לשם מכירת הדירה, פינוי המשיבים ממנה וסילוק חובם של המבקשים למשיבים מן התמורה שתתקבל, וכי בית המשפט יקבע את סכום חובם למשיבים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' סירוטה), דחה את בקשותיהם. לעניין זה קבע, כי המשיבים לא הפרו את חיוביהם לפי ההסכם - הם זכאים להוסיף ולהחזיק בדירה כל עוד לא שולמה להם מלוא תמורתה. אין הם מחוייבים לסייע בידי המבקשים לגייס כספים לשם השלמת הרכישה - וממילא אין מקום למנות כונס נכסים לשם מתן סעד שהמבקשים אינם זכאים לו. המבקשים מערערים על פסק דין זה.

3.בבקשה שבפני נטען, כי המבקשים הם קשישים (המבקש מס' 1 הוא כבן שמונים והמבקשת מס' 2 היא כבת ששים ותשע), הכנסתם היחידה היא מתגמולי הביטוח הלאומי - בסך כולל של כ - 2,200 ש"ח לחודש. את כל הכסף הפנוי שהיה בידיהם הוציאו על רכישת הדירה (כאמור - סך של כ - 107,000 דולר). אין להם נכסים אחרים ועקב גילם ומצבם אין הם יכולים לגייס או ללוות את כספי הערובה. עוד נטען, כי הואיל והמשיבים משמרים בידיהם את הבעלות והחזקה בדירה והואיל והמבקשים שילמו כספים על חשבון רכישת הדירה עומדת לרשות המשיבים בטוחה הולמת. בדיון שהתקיים בפני הוסיף בא כוחם של המבקשים, בתשובה לשאלותי, כי המבקשים מתגוררים בדירה שבבעלותם (ולעניין זה שב וטען, כי נוכח גילם ומצבם אין הם יכולים לקבל הלוואה תוך שימוש בדירה כבטוחה - מה גם שהדירה נחוצה להם למגוריהם) וכי למבקשים שני ילדים בגירים - שניהם עובדים.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא יצאו המבקשים ידי חובת הפירוט הנדרשת מבעל דין המבקש פטור מערבון: אין בתצהיריהם (תצהירה של המבקשת מס' 2 הוגש יחד עם בקשת הפטור ותצהירו של המבקש מס' 1, הזהה בניסוחו, הוגש במועד הדיון) כל התייחסות לנכסים שיש בבעלותם. בהקשר זה טענו המשיבים, כי העובדה שהמבקשים שילמו את אגרת הערעור בלא שביקשו כל פטור לעניין זה, כמו גם העובדה ששילמו את הוצאות הערכאה הקודמת (בסך כ - 8,000 ש"ח) תוך ימים ספורים לאחר פסיקתן, אינה מתיישבת, לכאורה, עם הטענה שאין למבקשים כל הכנסה זולת דמי הביטוח הלאומי - שהרי הסכומים ששולמו שקולים כנגד ארבעה חודשי קיצבה. מה גם שהדירה נשוא העסקה היא דירה שערכה מאות אלפי דולרים. בהתייחס לטענה כאילו מצויים בידם כספי המבקשים שיש בהם כדי להבטיח את הוצאותיהם, טוענים המשיבים, כי תביעותיהם כנגד המבקשים - עקב הפרה מתמשכת של ההסכם מזה כעשר שנים - עולות פי כמה על הסכומים ששולמו עד כה וכי אין בסכומים אלה כדי להבטיח את הוצאותיהם. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים לא העלו כל טענה באשר לסיכויי ערעורם - וכי סיכויים אלה הם קלושים, נוכח קביעותיהן של שלוש הערכאות שנדרשו עד כה לסוגייה.

5.לאחר שעיינתי בטיעוניהם הכתובים של הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בפני החלטתי לדחות את הבקשה. דין הוא, כי על מי שמבקש פטור מאגרה ומערבון להתכבד ולפרט את כל הנתונים הנוגעים בדבר - ולתמוך את טענותיו במסמכים (וראו: בג"ץ 544/98 שקד נ' הנשיא אהרן ברק , לא פורסם; רע"א 3297/90 רביבו נ' בנק הפועלים , לא פורסם; רע"א 8223/98 ורד שאול נ' ד"ר חיים פרידמן תמר , לא פורסם). טיעוניהם של המבקשים בהקשר זה לקו בחסר: כך, לדוגמא, עניין בעלותם של המבקשים בדירה לא עלה בתצהיריהם, וכך גם העובדה שלמבקשים שני ילדים בגירים העובדים לפרנסתם (לגבי בתם של המבקשים הציע בא כוחם להגיש, במעמד הדיון, תלושי משכורת המעידים על הכנסה זעומה. לא נמסר כל מידע לגבי הכנסת הבן). לא למותר לציין, בהקשר זה, כי כבר צויין לא פעם, כי על מבקש הפטור להצביע גם על נסיונות שעשה לגיוס הסכומים הדרושים מקרובי משפחה ומידידים (וראו: בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני , לא פורסם; רע"א 8059/98 ג'אברין רוקיה נ' ג'אברין שריף , לא פורסם). חסר זה בטיעוני המבקשים אינו מאפשר הסתמכות על הנתונים אותם בחרו לציין בבקשה. זאת ועוד: תנאי נוסף למתן פטור מערבון הוא הוכחת קיומם של סיכויים ממשיים לזכייה בערעור (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383): המבקשים לא טענו בבקשתם דבר לעניין זה. עיון בפסק הדין נשוא הערעור, כמו גם בהודעת הערעור, אינו מצביע, לכאורה, על סיכויים מרובים לערעור: כאמור, אין חולק, כי המבקשים הם אלה שלא עמדו בחיוביהם החוזיים . הטענה, כי חובה על המשיבים להקל עליהם בביצוע חיובים אלה וכי יש למנות כונס נכסים לשם כך חורגת, להבנתי, מגדרן של הטענות המשפטיות שיכולים המבקשים להשמיע - ודומה כי מקומה הראוי הוא בהליכי גישור/פישור עליהם המליץ בית המשפט המחוזי.

מן הטעמים המצטברים הללו, אני דוחה את הבקשה לפטור מערבון. אם וככל שיש בכך כדי להקל על המבקשים, יצויין, כי סכום הערבון שבהפקדתו חוייבו (10,000 ש"ח) נמוך באופן משמעותי מן הסכומים שנהוג לקבוע בערעורים דומים. המבקשים יפקידו איפוא את הערבון שהושת עליהם תוך ששים יום מן המועד בו תומצא להם החלטה זו וכן יישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח.