רע"א 406-24 רע"א 406-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול, סג"נ), מיום 14.11.2023 בחדל"ת 55052-08-20. בתמצית שבתמצית, בהחלטה נקבע כי כספי עודף שנותרו בקופת הנשייה של חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ (להלן: כספי העודף ו-החברה, בהתאמה) והועברו למבקשת, שרכשה במהלך ההליך את מניות החברה, שייכים לבעל המניות בחברה עובר למכירתה ולכן על המבקשת להשיבם לקופה.

טענותיה של המבקשת נסובות בעיקרן על הוראותיו של מסמך "הצעה בלתי חוזרת לרכישת מניות חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ בחדלות פירעון" שצורף לבקשת הנאמן לנכסי החברה לקיום התמחרות וכינוס אסיפת נושים (להלן: מסמך ההצעה). בפרט מצביעה המבקשת על הוראותיו של סעיף 3.2 למסמך ההצעה, המורה כי העברת המניות למציע תיעשה ללא תמורה באופן שבו תשלום המציע לקופת הנשייה יירשם בספרי החברה כהלוואת בעלים. לגישתה, נוכח ניסוח המסמך, לכל הצדדים היה ברור כי ככל שיוותר עודף בקופת הנשייה, זה יושב לה בתור החזר הלוואת בעלים.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים ומבלי להידרש לנימוקי בית המשפט המחוזי. לצד סעיף 3.2 למסמך ההצעה, עליו מרחיבה המבקשת את הדיבור בבקשתה, ניצב סעיף 5 המורה באופן מפורש כי "אם וככל שיהיה בקופת הנשייה כדי לסלק את מלוא חובות החברה לנושיה, לרבות תשלום הוצאות ההליך, הרי שיתרת זכות, ככל שתוותר בקופת הנשיה, תועבר לבעל המניות של החברה (שזהותו תקבע על ידי בית המשפט), בדרך של תשלום דיבידנד [...]". אין חולק כי שאלת זהותו של בעל המניות בחברה עובר לרכישתן על ידי המבקשת ממתינה להכרעה על ידי בית המשפט, וגם מבקשת הנאמן לה צורף מסמך ההצעה עולה בבירור כי "בעל המניות של החברה" מכוון לגורם שהחזיק במניות עובר לרכישה. בנסיבות אלה, אין להלום את טענת המבקשת לפיה היא זו שזכאית לקבל את יתרת העודף שבקופת הנשייה. בנסיבות אלה אין גם מקום לשעות לטענת המבקשת בעניין השיהוי בדרישה להחזיר לקופת הנשייה את כספי העודף שהועברו לה.

הבקשה נדחית.