רע"א 4077/14 CHAINRAI BALRAM נ. ישראל סורין איזי שוחט

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין :

עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לרשות ערעור על פסק בורר לפי סעיף 29ב' לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שעניינה בעיקר טענת עיוות דין. עסקינן בסכסוך רב שנים בין הצדדים, שראשיתו ביחסי שותפות ביניהם. העניין הועבר לבוררות, וניתן בו פסק בורר מפורט מפי הבורר עו"ד ד"ר י' לשם, שבו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקש , ונדחתה תביעה שכנגד של המבקש כלפי המשיב. בית המשפט המחוזי נדרש בפירוט לטענות המבקש, אשר צומצמו במהות לטעות יסודיות ביישום הדין על-ידי הבורר בצוותא עם עיוות דין. בית המשפט סבר, כי משנטען עיוות דין, יש מקום להתיר למשיב להגיש ראיה עדכנית באשר לטענתו בדבר קנוניה בין המבקש לבין צד שלישי רלבנטי. בית המשפט הסיק גם, כי הבורר לא טעה ביישום הדין ובסעד שהוענק, וזאת תוך ניתוח מפורט בעניין זה; אף לא השתכנע בית המשפט בקיומו של עיוות דין, או בעילת ביטול אחרת מכוח חוק הבוררות.

הבקשה שבפנינו תוקפת, ראשית, את קבלת הראיה החיצונית ושנית, את הקביעה כי המבקש הפר חובותיו כנאמן כלפי המשיב. המשיב עומד על פסק הדין קמא ופסק הבורר.

איננו רואים מקום להתערבות בפסק הדין קמא ובפסק הבורר. אכן, נושא עיוות הדין כעילת התערבות שנוסף בתיקון לחוק הבוררות מתשס"ט (סעיף 29ב') טרם הוגדר במלואו בפסיקה, אך יתכן – בלא שניטע מסמרות – כי הדבר נובע מן הקושי להגדרה כללית בכגון דא והצורך לבחון כל מקרה לגופו, ומכל מקום הדעת נותנת כי על השימוש בעילה להיות ככלל בנסיבות "זועקות", מה שאינו מתקיים בענייננו, נוכח תולדות היחסים בין הצדדים. לא ראינו עיוות דין גם בדרך שבה דן בית המשפט המחוזי בקשר לראיה, משביקש שתהא לפניו תמונה שלמה נוכח טענת עיוות הדין, ומשניתן למבקש יומו שם.

התיק הועבר להרכב כדי לבחון אפשרות להסדר מוסכם, ומשלא צלח הדבר ועלינו לפסוק על פי הדין, החלטנו איפוא, על-פי האמור, שלא ליתן רשות ערעור.

איננו עושים צו להוצאות.