רע"א 4109/98 ג.ג. אולפני ישראל ירושלים בע"מ נ. B.T.S - BROADCAST TELEVISI

הצדדים התקשרו בהסכם מכר, שלפיו מכרה המשיבה למבקשת ניידת שידור תמורת סך כולל של מליון דולר. הניידת נמסרה לידי המבקשת וזו ביצעה חלק מן התשלומים בגינה. כאשר נותר לתשלום סך של 210,000$ המחתה המבקשת את חובה למשיבה לחברת Delta Video Iffusion

(להלן: דלתא), שהיא חברה זרה אשר באותה עת חבה כספים למבקשת. דלתא ביצעה תשלום אחד למשיבה בסך של 51,000$ וסירבה לשלם את יתרת החוב בסך 159,000$.

המשיבה ביקשה לתבוע מן המבקשת את יתרת החוב ולשם כך הפעילה את סעיף הבוררות המצוי בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים. עורך-הדין ד"ר יורם דנציגר מונה כבורר בין הצדדים והוחל בהליכי הבוררות. בפתח הדיון בבוררות עוררה המבקשת את שאלת סמכותו של הבורר. לטענת המבקשת, המחאת החוב לדלתא נעשתה בידיעת המשיבה ובהסכמתה המלאה. מכאן, שהבורר מחוסר סמכות פורמלית לקיים את הליכי הבוררות, שכן סעיף הבוררות בהסכם המכר דן רק בסכסוכים בין הצדדים המקוריים להסכם ולא בסכסוכים שבין המשיבה לבין צדדים שלישיים (במקרה זה דלתא). עוד טענה המבקשת כי הבורר מחוסר אף סמכות עניינית לנהל את הבוררות, שכן דלתא אינה מהווה צד לבוררות, ואף לא ניתן לצרפה אליה שלא בהסכמתה, ולפיכך אין אפשרות של ממש למצות את ההליך ולברר את הסכסוך עד תום. המשיבה, מצידה, טענה כי לא הסכימה להמחאת החוב לדלתא וכי אין לה יריבות עם דלתא, אשר לא היוותה צד להסכם המכר. המשיבה טענה איפוא כי יש לה יריבות רק עם המבקשת, וכי הסכסוך ביניהן צריך להידון בפני בורר, כקבוע בהסכם.

הבורר החליט להפנות את השאלה בדבר סמכותו לבית-המשפט ופנה באבעיה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (השופטת רות שטרנברג-אליעז) קבע כי התשובה לשאלה אם המחאת החוב הפכה את דלתא לצד למחלוקת נעוצה בשאלת הסכמתה של המשיבה להמחאת החוב, כאמור בסעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט1969- (להלן: החוק). ברם, הואיל ושאלת ההסכמה להמחאת החוב שנויה כאמור במחלוקת בין הצדדים, הרי שעל הבורר להמשיך בהליך הבוררות ולהכריע בכל הפלוגתאות שבין הצדדים, לרבות בשאלת ההסכמה להמחאת החוב. בית-המשפט ציין כי מסקנה זו מקובלת אף על המשיבה שהסכימה להעמיד להכרעתו של הבורר את עניין המחאת החוב. לבסוף עיכב בית-המשפט את המשך הבוררות ב75- יום, וזאת בכדי לאפשר למבקשת להזמין את דלתא להצטרף כצד לבוררות.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, שבה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי בדבר סמכותו של הבורר לדון בבוררות.

סעיף 6 לחוק, שכותרתו "המחאת חבות", קובע:

חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין.

מכאן, שלשאלת הסכמתה של המשיבה להמחאת החוב מן המבקשת לדלתא נודעת חשיבות מרכזית במסגרת ההכרעה בדבר זהותו של האחראי לחוב כלפי המשיבה. ברם, כאמור, שאלה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, הואיל ומדובר בשאלה שהיא ממהות היחסים שבין המבקשת למשיבה, הרי שעליה להידון בהליך משפטי בין שני צדדים אלה, קרי בהליך של בוררות כקבוע בהסכם המכר. במסגרת זו יש להניח כי הטענה בדבר הסכמת המשיבה להמחאת החוב תהווה טענת הגנה מרכזית של המבקשת, וזהו אמנם המקום הראוי לבירורה המלא, לרבות באמצעות הבאת ראיות ביחס אליה.

אשר-על-כן צדק בית-המשפט המחוזי במסקנותיו ואינני רואה מקום לתת רשות ערעור על החלטתו.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.