רע"א 4119/11 ליפוג'ן בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי

1.

המבקשת מלינה על כך שבית המשפט המחוזי, מרכז (כבוד הנשיאה ה' גרסטל), דחה את בקשתה לדחייה על הסף מחמת התיישנות של תביעת השיבוב של המשיב 1 (להלן – המשיב) נגדה ונגד המשיבים 7-2.

2.

טענת המבקשת היא כי בכתב התביעה שהגיש המשיב טען הוא במפורש, כי חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980, ואמנת ורשה בעניין תובלה בין-לאומית באויר חלים על תאונה אוירית מסוימת בה נספו מספר אנשים. לאור טענה זו בדבר תחולתם של החוק והאמנה, גרסה המבקשת כי דין התביעה להידחות, שכן הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות בת השנתיים (מעת המועד הקובע על פי האמנה ועד להגשת התביעה). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שיש צורך בבירור עובדתי באשר לתחולתה של האמנה ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה לסילוק על הסף.

3.

סבורני, כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בשלב הנוכחי. המבקשת מדגישה כי טענתה מבוססת כל כולה על הנאמר בכתב התביעה שהגיש המשיב. על כן, לטעמה צריך היה בית המשפט לקבל את בקשתה. אולם, עיון בבקשת רשות הערעור מגלה כי המבקשת מסתמכת, בין היתר, על דברים מסוימים שנאמרו על ידי בא כוחו של המשיב בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 7.11.2010. ההפנייה לדבריו של פרקליטו של המשיב בדיון הנזכר באה בתגובה לטענתו של המשיב כי בהליך אחר הצהירה המבקשת, במסגרת הסדר פשרה, כי אמנת ורשה אינה חלה על התאונה. הנני מצביע על עניין זה על מנת להראות שהנושא של תחולת האמנה אינו כה פשוט, ולו מן ההיבט העובדתי. זאת ועוד, בתביעתו של המשיב הועלתה אף טענה חלופית למקרה שבית המשפט יסבור כי האמנה אינה חלה. כמובן, שאין בדבריי משום אמירה כלשהי באשר לתחולתה או אי תחולתה של האמנה. כל שעולה מן הדברים הוא שהעניין אינו כה פשוט כפי שהמבקשת עותרת להציגו.

4.

על כן, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מתקבל הרושם כי השאלה בדבר תחולתה של האמנה תיבחן על ידו בראשיתו של ההליך, בלא שיהא צורך לשמוע את מלוא הראיות. כנראה שראוי שכך ייעשה. מתנסח אני בלשון זהירה בעניין, שכן שיקול הדעת בדבר קביעת שלביו של ההליך נתון, ככלל, בידיה של הערכאה הדיונית.

5.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.