פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
413/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
עלי מחמוד ובניו
נ ג ד
המשיבים:
1. נזיה חאג' יחיא
2. עו"ד נפתלי נשר
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 04.02.2014 בתיק
פשר -000124/06
בשם המבקשת:
עו"ד האשם דלאשה
החלטה
כנגד משיב 1 (להלן: החייב ) הוצא צו כינוס. בחלוף זמן ביקשה המבקשת מהנאמן להאריך לה את המועד להגשת תביעת חוב. הבקשה נדחתה, ואף הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה (פש"ר 124-6, כב' השופט י' בן-חמו ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. נטען בעיקר כי המבקשת לא ידעה על צו הכינוס, וכי החייב אף לא מסר לידיה הודעה על הוצאת צו הכינוס.
עולה מהחומר כי צו הכינוס ניתן באפריל 2007, ופורסם ברשומות ובעיתון ביוני 2007. הבקשה להארכת מועד הוגשה רק בינואר 2009. יוזכר כי המועד להגשת תביעות חוב הוא שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, וככלל, פרסום הודעה ברשומות ובעיתון על מתן צו כינוס - מקים חזקת ידיעה אשר ניתנת לסתירה (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ , פסקה 17 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס (21.8.2012)). חזקה זו חלה מן הסתם אף במקרה דנן. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, במישור העובדתי, כי הייתה למבקשת ידיעה ממשית על אודות צו הכינוס לכל הפחות מאז חודש ספטמבר 2008. כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה בינואר 2009.
קושי מסוים עשוי היה להתעורר בשל כך שרשם ההוצאה לפועל הורה לחייב להמציא לנושים עותק מצו הכינוס, והמבקשת טוענת כי החייב לא ציית להחלטה זו. ייתכן שיש בכך כדי להצביע על חוסר תום-לבו של החייב, שיקול שעשוי להיות רלבנטי בבקשות להארכת מועד להגשת תביעת חוב (שם, פסקה 12). ברם לנוכח כלל הנסיבות של תיק זה, לרבות פרקי הזמן שהוצגו לעיל והמאזן הראייתי, סבורני כי לא נפלה שגגה משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור.
בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באייר התשע"ה (3.5.2015).
ש ו פ ט