רע"א 4140/16 ריימונד סיבוני נ. דן רייזמן, עו"ד

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.2016 (ע"א 48148-11-15, הנשיא (בפועל) א' פרקש , סגן הנשיא מ' דרורי

והשופט ע' שחם ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים 2-1 על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 7.10.2015 (ת"א 40585-01-13, השופט א' נחלון ).

2.המשיבים 2-1 (להלן: רייזמן וקידר ) הם עורכי דין אשר חתמו עם המשיב 3 על הסכם שכר טרחה בגין שירותים שנתנו לו בקשר לנכס מקרקעין המצוי בסמוך למחלף הראל בכביש מס' 1 (להלן: הנכס ). לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בעניין תשלום שכר הטרחה, הגישו רייזמן וקידר תובענה כנגד המשיב 3, ובהמשך לכך ניתן פסק דין שקבע כי הוא חייב לשלם להם סכום של כ-1.8 מיליון שקלים, בתוספת ריבית והצמדה (ת"א 1021/06, השופטת א' שניידר ).

3.בהמשך, נקלע המשיב 3 להליכי פשיטת רגל ובמסגרתם הגישו רייזמן וקידר תביעת חוב. בנוסף, ובשל החשש שלא יצליחו לגבות את החוב במסגרת הליכי פשיטת רגל, הגישו רייזמן וקידר לבית משפט השלום תובענה נגד המשיב 3 ואשתו, היא המבקשת (להלן ביחד: בני הזוג ). התובענה התבססה על הסכם ממון שכרתו בני הזוג בשנת 2004 ובו נקבע, בין היתר, כי קיים ביניהם שיתוף בנכס, חרף העובדה שהוא רשום על שמו של המשיב 3 בלבד. עוד נקבע בהסכם כי השיתוף בנכס יפורק באמצעות מכירתו לצד שלישי וכי המבקשת תקבל חלק מהתמורה בעסקה זו. טענתם של רייזמן וקידר, בתמצית, הייתה כי המבקשת אחראית גם לחובותיו של המשיב 3 בגין הנכס, הן מכוח דיני שיתוף הנכסים, הן מכוח דיני השליחות והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

4.המבקשת הגישה בקשה לסלק את התובענה על הסף מחמת התיישנות, ובית משפט השלום קיבל בקשה זו בקבעו כי מרוץ ההתיישנות החל במועד שבו נודע לרייזמן וקידר על הסכם הממון, בחודש יולי 2005. להשלמת התמונה, יוער כי בית משפט השלום הורה על קבלת התובענה נגד המשיב 3 בהיעדר הגנה.

5.ערעור שהגישו רייזמן וקידר על פסק הדין לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להחיל במקרה דנן את ההלכה שנקבעה ברע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו , פ"ד סב(1) 165 (2006) (להלן: עניין

שלם ) לפיה כאשר ישנו שיתוף בחובות כחלק משיתוף בנכסים, תביעה נגד בן הזוג האחר יכולה להיות מוגשת רק כאשר מגיע "מועד קריטי" בחיי הנישואין המצדיק את הגשתה, ובכלל זה התרחשותו של אירוע כלכלי חריג כגון פשיטת רגל של אחד מבני הזוג. בענייננו, כך נקבע, בית משפט השלום לא בחן מהו אותו מועד קריטי, ובין השאר לא בחן את מועד פשיטת הרגל של המשיב 3 וכן את המועד שבו נודע לרייזמן וקידר על פשיטת הרגל. על כן, בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שזה ישמע ראיות ויקבע האם ומתי חל אותו "מועד קריטי" המצמיח את זכות התביעה של רייזמן וקידר כלפי המבקשת, ובהתאם לכך לקבוע האם התביעה נגדה התיישנה.

6.בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח דבריה המבקשת טוענת כי הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית באשר לפרשנות הנכונה שיש ליתן להלכה שנקבעה בעניין שלם . לשיטתה, הלכה זו שבה ועולה רבות בסכסוכים משפחתיים אך אינה מיושמת נכונה, ועל כן מן הראוי להבהיר את הנושא. המבקשת טוענת כי במקרה דנן לא היה כל צורך לבחון את המועד שבו התרחש "אירוע קריטי", שכן בין בני הזוג קיים הסכם ממון אשר סתר את חזקת השיתוף. בנסיבות אלה, כך נטען, עניין שלם

– אשר עניינו שיתוף בחובות מכוח חזקת השיתוף – אינו חל על המקרה.

7.בבחינת למעלה מן הצורך מוסיפה המבקשת כי הנכס הנדון הוא נכס בעל אופי משפחתי מובהק, אשר לפי עניין שלם השיתוף בו מתחיל עם ראשיתם של חיי השיתוף. כמו כן, מצביעה המבקשת על מספר אירועים שיכלו להיחשב כ"מועד הקריטי" עובר לפשיטת הרגל של המשיב 3, לרבות הגשתה של תביעת גירושין על ידי המבקשת בבית הדין הרבני האיזורי בירושלים בשנת 1999, וחתימתו של הסכם הממון בשנת 2004. אם כן, המבקשת סבורה כי גם החלת העקרונות שנקבעו בעניין שלם על המקרה דנן מובילה לדחיית התובענה מחמת התיישנות.

8.בהחלטתי מיום 9.6.2016 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה מטעם המשיבים. בתשובתם של רייזמן וקידר מיום 3.7.2016 הם טוענים כי דין הבקשה להידחות. למען השלמת התמונה יצוין כי לא הוגשה תשובה מטעמו של המשיב 3. לשיטתם של רייזמן וקידר, הבקשה אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", מה גם שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה רק על החזרת הדיון לבית משפט השלום לשמיעת ראיות בעניין ההתיישנות, מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לשאלה זו. רייזמן וקידר מוסיפים וטוענים כי המבקשת העלתה בבקשתה טענות חדשות, אשר אין להן מקום בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

9.לגופו של עניין, רייזמן וקידר דוחים את טענת המבקשת כי יש לראות בהסכם הממון שנחתם בינה לבין המשיב 3 "אירוע קריטי", שכן לשיטתם מדובר בהסכם פיקטיבי שנועד לאפשר התחמקות מנושים. מכל מקום, לטענתם מן הראוי לקיים הליך שמיעת ראיות, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, על מנת לברר טענה זו. כמו כן, רייזמן וקידר חוזרים על טענתם, שהועלתה בערכאות הקודמות, לפיה תביעתם כנגד המבקשת והמשיב 3 לא התיישנה.

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבורה כי הבקשה מעוררת, בשלב זה של הדיון, שאלה עקרונית ביחס ליישומה של ההלכה שנקבעה בעניין שלם . משמעותו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי היא כי על בית משפט השלום לדון ביישום של הלכת שלם בנסיבותיו של המקרה דנן (דיון שטרם נעשה). מובן שאין בכך כדי למצות את ההליך, וטענותיה של המבקשת בשאלת ההתיישנות, כמו גם בשאלות הנוגעות כאמור לאופן היישום של הלכת שלם , יעמדו לה בהליך שיתנהל בבית משפט השלום. נוכח העובדה שהערכאה הדיונית טרם קיבלה הכרעה סופית בשאלות אלה, איני רואה לדון בבקשה זו בגלגול שלישי (ראו: בע"ם 612/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 13 (30.3.2016)).

11.אשר על כן: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאותיהם של רייזמן וקידר, הם המשיבים 2-1, בסך של 1,500 שקלים.