רע"א 4146/10 קרד - גרד השרדות מדעית בע"מ נ. פרמהלייף בע"מ

1.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתנהלת מזה כעשור תביעה על סך מיליוני שקלים שהגישו המשיבים נגד המבקשת.

2.

ביום 6.1.2010 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי והיה קבוע המשך דיון למחרת היום, אלא שדיון זה התבטל מטעמי בית המשפט. במקומו קבועים עתה מועדי הוכחות לימים 4.7.2010 ו- 5.7.2010. ביום 6.1.2010 אירעו אירועים הכרוכים בקלסר של עד של הנתבעת-המבקשת, ובגין אירועים אלו ניתנה ההחלטה לגביה מתבקשת בקשת רשות ערעור זו.

העד השאיר את הקלסר שהיה ברשותו ליד עמדת התשלום שבחניון. על פי תצהירים שהגישו המשיבים בבקשה זו, הבחינו באי כח המשיבים והמתמחה מטעמם בקלסר והם סברו בטעות שהוא שייך לתובעת. הם נטלו את הקלסר עמם מעמדת התשלום (דבר שגם עלה מצילומים שנעשו בסמוך לעמדת התשלום באופן שוטף). מנהלת התובעת נקראה למשרדי עורכי הדין וכשהסתבר שהקלסר אינו שייך לתובעת, כך לפי התצהירים שנמסרו, נסעו התובעת ובעלה לבית המשפט ומסרו את הקלסר למאבטח שם. לא אאריך מעבר לכך בגרסאות שלפני "בפרשת הקלסר". אציין כי המבקשת הגישה תלונה למשטרה וככל שהדברים עולים מבקשתה, טרם נפלה הכרעה.

3.

בגין פרשה זו הנוגעת לקלסר, הגישה המבקשת רק ביום 11.4.2010 בקשה לתיקון כתב ההגנה. בבקשה זו ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה נגדה ולסלקה כליל. בית המשפט הורה על קבלת תגובה לבקשה ובמסגרת זו נמסרו תצהירים מטעם התובעת, תצהירים המהווים חלק מהחומר המונח בפני. בית המשפט המחוזי (השופטת ד"ר ד' פלפל) בהחלטה קצרה מיום 9.5.2010 קבע בזו הלשון: "לאור ההסבר שניתן, ומכיוון שמדובר בעניינים שאינם קשורים לעילת התביעה,- אין מקום לבקשה. המזכירות תודיע בפקס".

4.

בגין החלטה זו הוגשה ביום 30.5.2010 הבקשה הנוכחית למתן רשות הערעור. וביום 15.6.2010 הוגשה בקשה לבטל את דיוני ההוכחות הקבועים בבית המשפט המחוזי כאמור, לימים 4.7.2010 ו-5.7.2010. יצוין בהקשר זה, כי בקשה דומה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי ונדחתה, בית המשפט המחוזי קבע ביום 14.6.2010: "אני דוחה את הבקשה. נושא התיק האבוד, אינו רלבנטי לנשוא התובענה שנדונה בפני. במידה והחלטת בית המשפט העליון [בבקשת רשות ערעור זו- מ.נ] תהיה שונה,- כי אז ניתן יהיה לדון בנושא עצמאי זה, לאחר מתן ההחלטה".

5.

הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת הביניים לעניין אי תיקון כתב ההגנה בנסיבות שתוארו, ואין בית משפט זה נוהג לעכב שמיעת ראיות בפני הערכאה הדיונית. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה ע"י בית המשפט המחוזי היא האם המבקשת-הנתבעת חייבת לתובעים-המשיבים את הסכומים שנטען שהיא חייבת להם.

ככל שיהיה צורך בדבר, ניתן יהיה לערער על החלטת הביניים במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. יש להניח כי עד אז ממילא תסתיים חקירת המשטרה.

לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטת הביניים ואני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים לבקשה, איני עושה צו להוצאות.