רע"א 4147/22פלוני נ. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בת"א 77891-12-20 מיום 23.3.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למינוי מומחים נוספים לבדיקת המבקש 1 (להלן: המבקש ), ולקביעת שיעור נכותו בגין תאונות דרכים בהן נפגע.

1.

המבקש, יליד 1973, נפגע בשתי תאונות דרכים – בחודש יוני 2017 (להלן: התאונה הראשונה ) ובחודש ספטמבר 2018 (להלן: התאונה השנייה ). בתאונה הראשונה נפגע המבקש בכף רגלו הימנית, ובתאונה השנייה סבל משבר בטיביה ובפיבולה ברגל ימין.

בחודש מאי 2020, כשנה ושמונה חודשים לאחר התאונה השניה, נפל המבקש ונפגע בבסיס צוואר הירך מימין (להלן: אירוע הנפילה ).

2.

לכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי צורפה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, נוירולוגיה, עיניים, קלינאות תקשורת, פסיכיאטרי, כאב, ושיקומי.

בהחלטתו מיום 6.5.2021, הורה בית משפט קמא על מינוי ד"ר בורשטין כמומחה בתחום האורתופדי, לבחינת נכותו של המבקש. המומחה התבקש לחוות דעתו לעניין השפעת הפגיעות מתאונות הדרכים על אירוע הנפילה ולקשר שבין התאונות לבין מצב המבקש.

לפי האמור בחוות הדעת, למבקש נכות אורתופדית בשיעור של כ-20.5% בגין תאונות הדרכים. עוד נקבע בחוות הדעת, כי אירוע הנפילה לא נבע מהפגיעה האורתופדית בתאונות, שכן טווחי רגל ימין של המבקש מלאים, ויציבות הברך מלאה, כך ש"שברי הגפה הימנית שהחלימו אינם לדעתי הסיבה לשינוי מצב יציבותו והחמרת שכיחות נפילותיו".

3.

לאחר קבלת חוות הדעת האורתופדית, הגישו המבקשים בקשה למינוי מומחים רפואיים נוספים בתחום הנוירולוגיה, פסיכיאטריה, עיניים ושיקומי, והמשיבים התנגדו לבקשה.

בהחלטתו מיום 23.3.2022, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בתחום העיניים קבע כי הואיל והמערער סובל מהמיאנופסיה (ליקוי בשדה הראייה) כתוצאה מפגיעה מוחית בילדותו, לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין ההפרעה בשדה הראייה ובין הפגיעה בתאונה השנייה. בתחום הנוירולוגי נקבע כי לא נמצאה תמיכה לטענה שאירוע הנפילה נבע מהפגיעות בתאונות, לא בחוות דעתו של המומחה האורתופדי ולא במסמכים הרפואיים הגולמיים; כי ממצאי ההדמיה שבוצעו בסמוך לתאונה השנייה הצביעו על ממצאים ישנים הנובעים מהפגיעה המוחית בילדות; וכי לא הוצגה ולו ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום. בתחום הפסיכיאטרי, בית משפט קמא עמד על כך שלא הובאה ראיה לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי שנעשה לאחר האשפוז בגין התאונה השנייה, ושהטיפול הנפשי שניתן למבקש במסגרת האשפוז לא מלמד על קשיים תולדת הפגיעה בתאונה. בתחום השיקומי, נקבע כי בשלב זה אין מקום למינוי מומחה, שכן למבקש קשיים תפקודיים שאינם נוגעים לתאונות.

4.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

במסגרת הבקשה נטען כי הן מהתיעוד הרפואי והן מחוות דעת המומחה האורתופדי עולה כי קיימת למעלה מראשית ראיה למינוי המומחים הנוספים, ובין היתר, התייחסות המומחה האורתופדי לכך שההידרדרות במצבו הנוירולוגי והפגיעה בשדה הראייה של המבקש הם אלו שתרמו לאי יציבותו ולאירוע הנפילה; כי מבדיקות ה- CT מוח שביצע המבקש במהלך האשפוז עלה שישנה חבלת ראש אשר פגעה בחלק השמאלי של המוח המשפיע על הראייה; כי לאחר התאונה הראשונה המבקש שב לעבודתו אך תפקודו נפגע ואף החמיר לאחר התאונה השנייה, שלאחריה לא שב לעבודתו, והפך לאדם סיעודי הזקוק לעזרה בפעולות יומיומיות; כי במהלך האשפוז קיבל המבקש ומקבל עד היום, טיפול נפשי המסייע לו להתמודד עם התאונות והשלכותיהן, וכי ממילא יש להקל בדרישה לראשית ראיה בכל הנוגע למינוי מומחה פסיכיאטרי. עוד נטען כי התביעה בבית משפט קמא מתנהלת לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ) וההחלטה שלא למנות מומחים נוספים מונעת את האפשרות היחידה להוכיח נזקיו ונכויותיו בתחומי הרפואה שצוינו.

בתגובתם, המשיבים תמכו יתדותיהם בהחלטת בית משפט קמא וטענו, בין היתר, כי הפגיעה בתאונה הראשונה הינה פגיעה אורתופדית בכף רגל ימין בלבד, שאינה רלוונטית לבקשה דנן; וכי אין בסיס לבקשה הואיל והמבקש לא הצביע ולו על ראשית ראיה לצורך מינויי מומחים נוספים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ובהחלטה של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להווי ידוע, כי על התובע להציג "ראשית ראיה" בלבד לצורך מינוי מומחה רפואי במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד. כן ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה, כיוון שזו הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכיח עניין שברפואה, ויש להישמר מפני נעילת הדלת בפניו (ע"א 1338/90 שיק נ' מטלון פ"ד מד(2) 216 (1990); רע"א 3883/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (6.7.2020) (להלן: עניין פלוני ); רע"א 6497/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (18.11.2020)). הלכה זו משליכה אף על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור (עניין פלוני , פסקה 5; רע"א 9246/16 פלוני נ' שלמה – חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (11.1.2017)). עם זאת, איני רואה להתערב בהחלטת בית משפט קמא במקרה הנדון.

6.

במסגרת הבקשה למינוי מומחים שצורפה לכתב התביעה, הורה בית המשפט למנות מומחה אורתופדי, והתיר את הדלת פתוחה לשוב ולשקול מינוי מומחים בתחומים נוספים. ואכן, במסגרת ההחלטה נשוא הבקשה דנן, בית המשפט שב ובחן בצורה מעמיקה את טענות המבקש. עיון בהחלטתו של בית משפט קמא, במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת האורתופדית העלה כי המבקש לא הצביע על ראשית ראיה לצורך מינוי מומחים בתחומים האמורים לעיל, ואין כל הסבר הקושר בין תאונות הדרכים ובין הלקויות והמגבלות מהן סובל המבקש.

7.

בגין התאונה הראשונה הועמדה נכותו הרפואית של המבקש על 7% נכות לנוכח הפגיעה בכף רגלו, ועל פי הרישומים המבקש חזר לעבודתו עובר למועד התאונה. משכך, בצדק קבע בית משפט קמא כי הבקשה למינוי מומחים נוספים אינה רלוונטית לתאונה האמורה.

8.

אף לא מצאתי ממש בטענות המבקש לעניין מינוי המומחים לנוכח פגיעותיו בתאונה השנייה.

המבקש טען, בין היתר, כי ישנה הצדקה למינוי מומחה נוירולוגי ומומחה עיניים בשל קביעת המומחה האורתופדי, ולפיה לנוכח ההידרדרות במצבו הנוירולוגי והפגיעה בשדה הראיה של המבקש, נראה כי לא מצבו האורתופדי הוא שגרם לאירוע הנפילה; וכי המסמכים המתעדים את המעקב הרפואי במהלך האשפוזים ולאחריהם מעידים על הפגיעות האמורות.

עם זאת, כפי שקבע בית משפט קמא, ובצדק, עיון במסמכים הרפואיים ובחוות דעת המומחה מעלה כי המבקש בעל היסטוריה רפואית הכוללת פגיעה מוחית בילדותו שגרמה אף לליקוי בראייתו, עם שאנט מילדות בשל מנינגיטיס והידרוצפלוס. כמו כן, במסגרת הבדיקות הרפואיות שנערכו למבקש לאחר ובסמוך לתאונה השנייה, לא עלה כל ממצא חדש או הסבר הקושר בין הפגיעה בתאונה השנייה לבין הפגיעה הנוירולוגית והפגיעה בשדה הראייה. מכאן, שלא מצאתי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ולפיה אין בידי המבקש ולו ראשית ראיה לכך שאלו נבעו מהתאונה. לא למותר לציין כי אירוע הנפילה התרחש כשנה ושמונה חודשים לאחר הפגיעה בתאונה השנייה, ונראה אך סביר כי אילו היה נמצא קשר בין התאונה לפגיעה הנוירולוגית, הגורמים הרפואיים היו מציינים זאת במסמכי האשפוז, דבר אשר אין בנמצא בענייננו.

אף באשר למינוי מומחה פסיכיאטרי, לא שוכנעתי כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו להיעדר קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש ובין הפגיעה בתאונות. אכן, בסיכום האשפוז שלאחר אירוע הנפילה צוין כי המבקש קיבל טיפולים פסיכולוגיים. עם זאת, ומבלי להפחית בחשיבות הקשיים שעורר המבקש – המורכבות המשפחתית עמה מתמודד, אובדן אמו, התלות באביו ואחיו, וחזרתו להוסטל – אין באלו ולו ראשית ראיה לכך שהינם תולדה של הפגיעה בתאונות. למעלה מכך, במסגרת הבקשה שהוגשה עם הגשת כתב התביעה לא הוצגו כל אסמכתאות לכך שהמבקש המשיך בטיפול הנפשי לאחר שחרורו מהאשפוז. בהחלטה בבקשה הראשונה למינוי מומחים, בית משפט קמא פתח את הדלת בפני המבקש ואפשר לו להציג מסמכים רפואיים הרלוונטיים לעניין, אולם, נראה כי אלו לא צורפו אף לבקשה דנן.

לבסוף, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין מומחה בתחום השיקום, שעה שלמבקש נקבעו כ-20.5% נכות רפואית אורתופדית בלבד, כאשר 5% מהנכות הינה אסטטית בגין צלקת בקדמת ברך ימין. ככלל, מינוי מומחה שיקומי לא ייעשה כדבר שבשגרה (רע"א 7563/01 בן שלום נ' בונדק ישראל , פסקה 2 (23.12.2001); רע"א 5124/93 "ציון" – חברה לביטוח בע"מ נ' איברהים זועבי , פסקה 3 (31.12.1993) (להלן: עניין זועבי ); רע"א 5337/04 כלל חברה לביטוח נ' ועקנין , פסקה 3 (2.2.2005)). ברגיל, מומחה שיקומי יתמנה לאחר שהמומחים הרפואיים "הרגילים" נתנו כבר את חוות דעתם בתחומי מומחיותם (עניין זועבי , פסקה 3); רע"א 7224/01 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון (5.12.2001)). המומחה השיקומי יתמנה אפוא בשלבים מתקדמים של ההליך לאחר שהובהר שאין די בחוות הדעת בתחומים הספציפיים (ע"א 5231/10 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (2.8.2012); על פי רוב, אך לא בהכרח, בפגיעה מורכבת כמומחה "מקשר ומגשר" (רע"א 3728/15 דסוקי נ' מיאסר , פסקה 2 (25.6.2015)).

המקרה שלפנינו רחוק מכך, בהינתן שנכותו האורתופדית של המבקש אינה גבוהה ומדובר בנכות בתחום אחד בלבד. כאמור, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, למבקש ישנם קשיי תפקוד נוספים שאינם נובעים מהתאונה ומשפיעים על תפקודו. ולבסוף, ולמרות קלישותה הלכאורית של הבקשה למינוי מומחה שיקומי, בית המשפט לא סגר את הדלת בפני המבקש, ואך קבע שבשלב זה אין מקום למינוי מומחה בתחום השיקום.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לנוכח מצבו של המבקש אין צו להוצאות.