רע"א 4159/08 ליאור גבריאל נ. בנק המזרחי-טפחות בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

(כבוד השופטת י' שטופמן )

מיום 30.3.2008 ברע"א 1046/08 אשר דחתה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.1.08 להאריך למבקשים ב-10 ימים את המועד להעברה בסך 1,170,000 ש"ח לצורך פדיון הדירה נשוא הבקשה.

המבקש 1 הינו בעלים של דירה הנמצאת ברחוב ביאליק 156 ברמת גן (להלן: הדירה ). המשיב, אשר לטובתו נרשמה משכנתא על הדירה להבטחת חובו של המבקש, החל בהליכים למימוש הדירה בכפוף להוראות ראש ההוצאה לפועל. לאחר שפורסמה הזמנה להצעות לרכישת הדירה, ומשהוגשו מספר הצעות, התקבלה הצעת הזוכה לרכוש את הדירה במחיר של 1,170,000 ש"ח. המבקש 1 הגיש בקשה לפדיון הדירה בסכום ה"נטו" של הדירה. ביום 6.12.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתו של המבקש 1. על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש 1 בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 2651/07). במקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע הליכים עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור (בש"א 23852/07). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בנימוקיו ציין בית המשפט המחוזי כי בדירה מתגוררים הוריו הקשישים ואחיותיו של המבקש 1 אך לא המבקש 1 עצמו. עוד ציין כי המבקש 1 הינו בעל דירה נוספת בתל אביב אותה הוא משכיר. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי בידי המבקש 1 אמצעים שהם דמי השכירות אותם הוא מקבל, לשכן את הוריו בדיור חלופי.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש 1 בקשת ערעור לבית משפט זה. ביום 31.12.2007 דחיתי את בקשת רשות הערעור. ביום 3.4.2008 ולבקשת המבקש 1, נדחתה בקשת רשות הערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת החייב לפדיון הנכס במחיר נטו.

ביום 6.1.2008 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד לפדיון הנכס, בסכום ההצעה הזוכה. ביום 10.1.2008 דחתה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה. וקבעה כי נוכח העובדה שכל דחייה יש בה כדי להזיק לקופתו של הזוכה, ומאחר ואין כל וודאות שהסכום לפדיון יופקד במועד נתון כלשהו אין מקום להיענות לבקשה.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 1046/08). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי לא נפלה שגגה בהחלטתה של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט קבע כי ההתמחרות קוימה עוד בחודש אוקטובר 2007, ומאז ועד ליום 10.1.2008, היה למבקשים זמן, די ויותר, לגייס כסף לפדיון הנכס, וכי אין להעמיד לרשות חייב, ללא מגבלת זמן, מועדים לפדיון הנכס שבבעלותו, במיוחד משאין נכס זה משמש למגוריו. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא ממש בטענת המבקשים לפיה פדיון הנכס על ידי החייב יעשיר את קופת הכינוס בסכום של 90,000 דולר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משלא האריך את המועד להעברת הסך של 1,170,000 ש"ח, אף שמדובר במספר ימים בלבד של אורכה. עוד טוענים המבקשים כי אורכה זו תביא לתוספת של לפחות 90,000 דולר לקופת הכינוס. עוד מדגיש המבקש כי בדירה התגוררו עד לפינויים, הוריו הקשישים ואחיותיו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הכלל הנוהג בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן לא מצאתי בבקשה לעיכוב ביצוע, טענה המהווה עילה לדיון "בגלגול שלישי".

מעבר לדרוש יוער כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. תהליך ההתמחרות נערך ביום 30.10.2007, כך שלמבקשים היה זמן מספיק כדי לגייס את הכסף לפדיון הנכס, מה גם שראש ההוצאה לפועל כבר האריכה בעבר את המועד הפדיון וזאת עד ליום 6.1.2008, ולאור קביעתה של ראש ההוצאה לפועל כי אין בהירות מתי יצליחו המבקשים לגייס את הכסף לפדיון הנכס. יתרה מכך הליכי ההוצאה לפועל במקרה שלפנינו נמשכים מאז שנת 2004, ומהבקשה עולה כי כעת הדירה אינה משמשת עוד כדירת מגורים של הוריו ואחיותיו של המבקש 1, ואיני רואה מקום

להמשיך ולדחות את מועדי פדיון הנכס, ועל ידי כך לפגוע בנושי החייב. באשר לטענתם של המבקשים כי פדיון הנכס על ידי החייב יעשיר את קופת הכינוס בסכום של 90,000 דולר, הרי שלטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית ראויה, ובית המשפט המחוזי דחה אותה ובצדק.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.

בנסיבות אלו ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן צו מניעה זמני.