רע"א 4187/01 אבו חליפה כרימה נ. נכסי אריאל חברה לניהול נכסים יפו

בפניי בקשה למתן פטור מהפקדת ערובה או להפחתת הערובה שנקבעה.

1.הבקשה הוגשה במסגרת בקשת רשות לערער, בה תוקפת המבקשת החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו שדחה את בקשתה להוצאת צו מניעה זמני. נשוא ההליך בבית המשפט המחוזי הוא מכרז שהוצא לגבי נכס מקרקעין, שבו מתגוררים המבקשת ובני משפחתה, ואשר המבקשת, אשר ניגשה אליו עם שני יזמים, לא זכתה בו.

2.(א) דין הבקשה לפטור מערבון להידחות. אמנם, מן התצהיר שצורף לבקשה לפטור, כמו גם מצרופותיה, עולה כי המבקשת היא אישה חולה, אשר מקבלת קצבת שארים מן הביטוח הלאומי. המשיבים 1 - 2 גם אינם חולקים על כך, שהמבקשת היא מובטלת. ברם, הבקשה חסרה פרטים רבים הנחוצים על מנת להביא להעתרות לה. כך, למשל, נזכר בבקשה קיוסק המצוי בבעלות בנה של המבקשת, ואשר מהווה מקור פרנסה לה ולבני משפחה אחרים, אך לא צוינו ההכנסות הנובעות ממנו, אלא במלים 'עזרה מסוימת'. מלים אלה אינם מבהירות מהו היקפה של אותה עזרה. לא הונחה גם כל תשתית לטענה כי צפויה סגירתו של הקיוסק האמור.

באופן דומה, לא הובאו בבקשה כל פרטים ממשיים אודות נכסים שיש ברשות המבקשת או בני משפחתה הקרובים, לרבות נכסים כספיים או מטלטלים הניתנים למימוש. לא הובאו כל מסמכים המאשרים את הטענות הנוגעות למצבם הכלכלי של בני משפחתה של המבקשת, הנזכרים בבקשתה, ובדבר ניסיונות לגייס מהם את הסכום הנדרש לצורך הפקדת ערבון.

(ב) לכך מתווספת העובדה, שהמבקשת לא שילמה את ההוצאות שהושתו עליה על ידי בית המשפט המחוזי, בסך 20,000 ש"ח לטובת המשיבים 1 ו - 3. מחדל זה של המבקשת מחזק את הצורך בהפקדת ערובה בבית המשפט העליון, על מנת להבטיח את המשיבים במקרה שבקשת הרשות לערער תידחה והמבקשת תחוייב לשאת בהוצאותיהם בהליך זה.

(ג) אשר לסיכויי הבקשה, הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי נראית מבוססת היטב מן הבחינה המשפטית, וגם מנימוקי בקשת הרשות לערער עולה קושי לערער את הבסיס המשפטי שביסוד ההחלטה האמורה.

(ד) בנסיבות אלה, נראה לי כי לא הונחה התשתית הנדרשת על מנת לפטור את המבקשת מן החובה להפקיד ערבון. עם זאת, אעיר במאמר מוסגר כי נראה לי כי יש לדחות את הטענה, כאילו עצם השתתפותה של המבקשת במכרז הנזכר לעיל מצביעה על יכולתה הכלכלית: אכן, הצעת הקבוצה בה השתתפה המבקשת עמדה על כמליון ש"ח. ברם, המבקשת מסבירה בתצהירה, והדברים לא נסתרו, כי המקור לכספים היה ביזמים אשר חברו למבקשת, ואשר היו אמורים להקים במקום נשוא המכרז בניין, אם היו זוכים במכרז, והמבקשת היתה מקבלת בו דירות כחלק מעסקת קומבינציה. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש בהשתתפות המבקשת במכרז כדי להצביע על יכולתה לגייס את הסכום שחויבה להפקיד כערבון.

3.אוסיף, כי שקלתי האם יש הצדקה לסכום הערבון שנקבע, והאם לא ניתן, במסגרת ההליך שבפני בית המשפט, להסתפק בסכום קטן יותר כערבון להוצאות המשיבים. ברם, נראה לי כי לא ניתן להפחית באופן ממשי בסכום הערבון.

בבקשת הרשות לערער שתי קבוצות משיבים. האחת כוללת את משיבים 1 - 2, האחרת את משיבים 3 - 7. כל אחת מאלה נושאת בהוצאותיה בנפרד. שיקול זה מעלה את הצורך בערובה גבוהה באופן יחסי. בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את שוויה הגבוה של ההתדיינות, העומד על כמיליון ש"ח.

זאת ועוד, ההוצאות שהושתו על ידי בית המשפט המחוזי עמדו על 20,000 ש"ח, לטובת כל אחת מקבוצות המשיבים, אשר היה להן ייצוג נפרד גם בבית משפט קמא.

בנסיבות אלה, נראה לי כי אין עילה להפחית במידה ממשית מסכום העירבון שנקבע, אף כי ניתן להסתפק בערבון בסכום של 20,000 ש"ח בערכאה זו.

אני מורה, על כן, כי העירבון בסך 20,000 ש"ח יופקד, בתוך עשרים ואחד ימים מיום המצאת החלטה זו.