רע"א 4191/19 מקס איט פיננסים בע"מ (לשעבר לאומי קארד בע"מ) נ. הלפ פי סי טכ

1.

המבקשת היא חברה העוסקת בהנפקה ובסליקה של כרטיסי חיוב. המשיבה היא חברה העוסקת בשיווק ומכירה 'מרחוק', באמצעות הטלפון, של מוצרי מחשוב. ביוני 2017 התקשרו הצדדים בהסכם לאספקת שירותי סליקה. חודשים ספורים לאחר מכן, באוקטובר 2017, הודיעה המבקשת למשיבה כי בכוונתה להפסיק להעניק לה שירותי סליקה, בשל מצגי שווא שהציגה המשיבה לגבי פעילותה העסקית עובר להתקשרות. בעקבות זאת הגישה המשיבה תביעה לאכיפת ההסכם נגד המבקשת, ובצדה בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה למבקשת שלא להפסיק באופן חד-צדדי את מתן שירותי הסליקה למשיבה.

2.

ביום 29.11.2017 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת ל' ביבי ) לבקשת המשיבה, והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת להפסיק את שירותי הסליקה, עד להכרעה בתובענה או עד להחלטה אחרת. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, כי טענת המבקשת לפיה הוטעתה על-ידי המשיבה באשר לאופי פעילותה, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות הלכאוריות שהוצגו לפניו. כמו כן קבע, כי הנתונים שהציגה המבקשת בדבר שיעור ביטול העסקאות מצד לקוחות המשיבה, שיש בהם לטענתה כדי לתמוך בחשד לפעילות בלתי-חוקית של המשיבה, אינו מספיק על מנת להצדיק את הפסקת ההתקשרות לאלתר. אשר למאזן הנוחות שבין הצדדים נקבע, כי הפסקת שירותי הסליקה תסב למשיבה נזק משמעותי, עד כדי סגירת העסק, בעוד שהנזק האפשרי למבקשת לא בוסס כדבעי.

3.

ביום 28.2.2019 הגישה המבקשת בקשה לצמצום צו המניעה הזמני, כך שיתאפשר לה לבטל למשיבה את ההרשאה לבצע עסקאות 'במסמך חסר', קרי – עסקאות שבהן מחויב כרטיס האשראי של הלקוח מרחוק, באמצעות הטלפון. בקשה זו הוגשה, לטענת המבקשת, "על רקע שינוי נסיבות מהותי ובראשו הודעת הרשות להגנת הצרכן מיום 12.12.2018 [...] על כוונתה להטיל על התובעת [המשיבה – נ' ס'] עיצומים כספיים בסכום כולל של 5,139,200 ₪ –

הודעה הכוללת פירוט על הדרך שבה ביצעה התובעת מעשי הונאה נגד קשישים" . לטענת המבקשת, הממצאים המפורטים בהודעת הרשות להגנת הצרכן, שהם תוצאה של חקירה ממושכת, מבססים כנדרש בשלב זה את המסקנה שלפיה ישנו חשש ממשי לפגיעה בציבור, כל עוד מתאפשר למשיבה לבצע עסקאות 'במסמך חסר'. כמו כן ציינה המבקשת, כי בדצמבר 2018 תוקן הנוהל הבנקאי הרלבנטי, המתייחס לחברות שיווק מרחוק דוגמת המשיבה. בהתאם לנוהל המתוקן, בנסיבות שבהן התעורר אצל הסולק חשש ממשי כי בפעילותו של בית העסק יש משום הונאה או הטעייה של לקוחות, אזי רשאי הוא לסרב להעניק לבית העסק שירותי סליקה. לטענת המבקשת, כזה הוא מצב הדברים בענייננו. לפיכך ביקשה לצמצם את צו המניעה הזמני, ככל שהוא מתייחס לעסקאות 'במסמך חסר'. המשיבה מצדה טענה, כי דין הבקשה להידחות. הודעת הרשות להגנת הצרכן אינה אלא הודעה בדבר כוונה עתידית להשית עליה קנס מנהלי, בטרם נשמעו טענותיה, ובטרם הוחלט על השתת סנקציה בפועל. כמו כן טענה, כי 'צמצום' צו המניעה אינו אלא ביטולו, שכן כל עסקאותיה של המשיבה מבוצעות 'במסמך חסר'.

4.

ביום 20.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ג' גונטובניק ) את הבקשה, וקבע כי הודעת הרשות להגנת הצרכן אינה מצדיקה שינוי של צו המניעה: "אכן, הרשות להגנת הצרכן הודיעה על כוונתה להטיל על המשיבה עיצומים כספיים. וצודקת המבקשת שהודעה זו הייתה תוצאה של בדיקה וחקירה שנמשכה פרק זמן. יחד עם זאת, מדובר בהודעה. טרם נשמע 'הצד האחר' [...] המשיבה תתייחס להודעה, ותבוא בדברים עם הרשות. יתכן שיחולו שינויים כאלה או אחרים, וזאת הגם שההודעה באה לאחר בדיקה מקיפה. זוהי דרכן של הודעות שאינן אלא תשתית לכאורית, הכפופה לשינויים בעקבות שמיעת הצד האחר. בשלב זה, אין בהודעה כדי לשנות ולהצדיק את שינוי הצו. גם בקיומו של הנוהל הבנקאי לא מצאתי כדי לשנות. נוהל זה ומשמעויותיו ילובנו, מן הסתם, בטענות הצדדים אגב ניהול התובענה. אך גם הוא אינו מוביל לאישור גורף להפסקת שירותי סליקה [...] על כך יש להוסיף שקרובים אנו לשלב ההוכחות [...] בנסיבות אלה, האיזון אליו הגיע בית משפט זה שהצדיק את צו המניעה לא הופר, ואינו מצריך שינוי" .

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתה לצמצום צו המניעה הזמני. בנסיבות העניין, די בהודעת הרשות להגנת הצרכן – שנמסרה לאחר בדיקה מקיפה וממושכת שארכה כשנה – כדי להצדיק את צמצומו של צו המניעה כבר בשלב זה של ההליך. אשר למאזן הנוחות נטען, כי הותרת צו המניעה במתכונתו הנוכחית על כנו, תפגע באופן בלתי-הפיך בזכותה של המבקשת שלא ליתן, בעל כרחה, שירותי סליקה המסייעים לפעילות פסולה של הונאת קשישים. לכך יש להוסיף את הנזק שצפוי להיגרם לקשישים נוספים, אם לא יצומצם צו המניעה הזמני.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, וכפי שצוין גם ברע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל (14.5.2019) אליו מפנה המבקשת, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים. התערבותה של ערכאת הערעור תעשה רק במצבים חריגים, בהתאם לאמות המידה המפורטות בהוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עניינו אינו בא בגדרם של מצבים חריגים אלו. בית המשפט המחוזי בחן את הודעת הרשות להגנת הצרכן, ומצא כי אין בה כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי בצו המניעה הזמני. החלטה זו מבוססת למעשה על קביעה עובדתית, בדבר המשקל שיש לייחס בנסיבות העניין להודעת הרשות, בשים לב לעובדה שטרם נשמעו טענות המשיבה ביחס לאמור בה. משאלו הם פני הדברים, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.