רע"א 4195/06 אהרון בלום נ. מאיר לוין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן-עמי) לפיה אושרה בקשת המפרק של חברת פסגת גאולה 2000 בע"מ (להלן - החברה) לפירוקה בדרך של התמחרות פנימית בין בעלי המניות של החברה.

2.החברה התקשרה עם נאמניו של הקדש בהסכם לפיו תפנה החברה מגרש שבבעלות ההקדש מדייריו, תהרוס את המבנים הקיימים על המגרש ותבנה עליו יחידות דיור חדשות למטרת השכרה. ביסוד ההתקשרות עמדה, בין היתר, כוונת החברה להביא לשינוי התב"ע החלה על המגרש, כך שיגדל מספר יחידות הדיור אותן ניתן לבנות עליו. לחברה אין נכסים פרט לזכויות על פי ההסכם. ביום 12.8.04 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' חשין) על פירוקה של החברה מטעמי צדק ויושר. בכך נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם של המשיבים 4-1 כי בית המשפט יורה על פירוק החברה מן הטעם שהיא מצויה במצב של שיתוק ושל העדר אמון בין בעלי מניותיה והדירקטורים שלה. יוער, כי החברה היא סולבנטית. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה, בכפוף לכך שניתנה למשיבה 5 ולמבקשים אפשרות, על פי הסכמתם, לקיים הליך התמחרות ביניהם. ביום 5.3.06 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקש מבית המשפט המחוזי להורות על קיום התמחרות פנימית בין בעלי המניות הרשומים בחברה, על פי המתווה כדלקמן:

א.ההתמחרות תבוצע על בסיס אחזקותיהם של בעלי המניות בחברה ערב מתן צו הפירוק, תוך מתן ביטוי לשינויים באחזקות שאירעו לאחר מועד מתן צו הפירוק עליהם אין מחלוקת בין הצדדים.

ב.שומת זכויות החברה שתהווה בסיס לקיום ההתמחרות תבוצע לפי ערך זכויות החברה, בהנחה שההליכים להשבחת זכויות הבנייה במגרש יעלו יפה.

ג.תינתן לבעלי המניות אפשרות להגיש הצעה במשותף עם גורמים חיצוניים וזאת על מנת למנוע חיכוך אפשרי עם נאמני ההקדש, אשר עשוי להתנגד לכך שאיש מבעלי העניין הנוכחיים בחברה לא ייטול חלק בביצוע הפרוייקט.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' בן-עמי) קיבל את בקשת המפרק והורה על ביצוע ההתמחרות על-פי המתווה שפורט. בכך דחה בית המשפט את בקשתו הנגדית של המבקש דכאן שלא להורות כאמור בבקשת המפרק. מכאן הבקשה שלפניי.

3.לטענת המבקש, לא היה מקום להורות על ביצוע ההתמחרות הפנימית, וזאת בין היתר לאור העובדה שבפסק הפירוק דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' חשין) את בקשת המשיבים 4-1 לביצוע התמחרות כאמור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו נוכח התנגדותם של המבקש ושל המשיבה 5, ונוכח המחלוקת הקיימת בין בעלי הדין בנוגע לחלקו היחסי של כל אחד מהם במימון העסקה עם ההקדש, כמו גם בשאלת רישום הון המניות של החברה. לעניין מחלוקת זו תלוי ועומד הליך אחר בין בעלי הדין. המבקש טוען כי היה על בית המשפט להורות על מינוי מנהל מפעיל, ולחלופין להורות על מכרז פומבי למכירת זכויותיה של החברה. עוד טוען המבקש כי "לכל אורך הדרך התנגד נמרצות להתמחרות פנימית במסגרת הליכי הפירוק", וכי הסכים להתמחרות כאמור בתנאי שהחברה לא תפורק. לפיכך, טוען המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משייחס לו הסכמה לעריכת התמחרות פנימית במסגרת הדיון בבקשת הפירוק.

4.דין הבקשה להידחות. אין לראות בדחיית בקשתם של המשיבים לפירוקה של החברה בדרך של התמחרות פנימית משום מעשה בית דין, המונע את פירוקה של החברה בדרך זו כיום. בנסיבות הקיימות, בהן החברה היא סולבנטית אך לא השתנה דבר מהנתונים שהובילו להחלטה על פירוקה, רשאי היה בית המשפט לקבל את עמדת המפרק, ולהורות על התמחרות פנימית כפי שהציע. בהליך ההתמחרות האמור ניתן, לכאורה, משקל ראוי לשאיפה להשיג תשואה מקסימלית עבור זכויות החברה, למתן הזדמנות שווה לבעלי המניות להתחרות על רכישת זכויותיה של החברה ולרצון להגדיל את הסיכוי לממש את הפרוייקט לשמו הוקמה החברה. על כך יש להוסיף, כי המפרק הבהיר בתגובתו לבקשת הרשות לערער כי אם ההצעות שתוגשנה לא תהיינה ראויות ביחס לחוות דעת שמאי בלתי תלוי אשר יישום את זכויות החברה, לא תובא העסקה לאישור בית המשפט של פירוק. המבקש לא הצביע בבקשתו על פגיעה אפשרית בזכויותיו המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. יוער, כי חרף טענות המבקש, עולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בבקשת הפירוק כי פרקליטו דאז של המבקש טען שם, שאם בית המשפט ידחה את הטענה כי אין להורות על פירוקה של החברה, "אזי נכון שהתמחרות בתיק היא הדרך הראויה לנהל את הפירוק" (עמ' 3 לפרוטוקול, למעלה). והערה נוספת: חרף המחלוקת באשר לשיעורי ההחזקה במניות, ואשר עומדת להכרעה בהליך נפרד, הרי ברי מטענותיהם של בעלי הדין כי סוגיה זו אינה מונעת התמחרות פנימית.

5.התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים 4-1 שכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ש"ח וסכום של 7,500 ש"ח למפרק.