רע"א 42/97 הרצל פדלון נ. אלכס ברמן

המבקש הינו קבלן בנין. הוא בנה עבור המשיבים בית. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת. המבקש טען כי המשיבים חבים לו כספים בשל תוספות ושינויים שערך ובנה לבקשתם בדירה. המשיבים, מאידך, תבעו פיצויים מן המבקש בגין נזקים שמקורם בליקויי בניה שביצע המבקש. הצדדים הסכימו כי הסכסוך ימסר לבוררות ואכן, הסכסוך נמסר לבוררות בפני כבוד השופט (בדימ') א. חלימה.

ביום 28.8.95 ניתן פסק הבורר. בפסק נקבע, כי על המבקש לשלם למשיבים סך 105,320 ש"ח, וכי על המשיבים לשלם למבקש סך 20,283.50 ש"ח. כן נקבע, כי הסכומים יקוזזו זה מזה.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הבורר, בעילות של פעולה ללא סמכות וחריגה מן הדין. בפסק דינו מיום 11.6.96 נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והוא אושר. בית המשפט דן בפרוטרוט בטענות המבקש ומצא כי קביעות הבורר היו בהתאם להסכם הבוררות וכי אין עילה להתערב בהן.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הורה על סיכום הטענות בכתב וקצב למשיבים ארבעים וחמישה יום לתשובה. כן נקבע בהחלטה, כי המבקש יוכל להגיב, אם ירצה בכך, תוך שבעה ימים מקבלת תשובת המשיבים.

ביום 4.12.96 ניתנה החלטה בבר"ע. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי אין הוא מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית שפט השלום, וכי נימוקיו וטענותיו של המבקש כנגד פסק הבורר נדונו בהרחבה ובפירוט ואין להתערב בהם.

על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי פסק הדין בבר"ע ניתן עוד בטרם היה סיפק בידו להשיב לתגובת המשיבים. לטענתו, היה בתגובתו לתשובת המשיבים טיעונים של ממש, שאין ספק כי יכלו לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לפיכך, משפסק בית המשפט המחוזי רק על סמך הבקשה והתשובה, מבלי התשובה לתשובה - נפגעה זכות הטיעון של המבקש ויש לבטל את פסק הדין. המבקש מוסיף וטוען בפני את הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ועיקרן ההכרח לבטל את פסק הבורר בשל פגמים שנפלו בו.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, כפי שציין המבקש, פנה הוא לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין בבר"ע בשל אי קבלת תגובתו במועד. בית המשפט השיב בהחלטתו מיום 8.12.96, כי נקבעה ישיבה לסיכומים ביום 28.11.96, ולא נמסר בה על הצורך בדחיית המועד לשם הגשת הסיכומים. בית המשפט הוסיף, כי אף לגופו של ענין, ולאחר שבחן את תגובת המבקש לתשובה, אין הוא מוצא עילה לשנות מפסק דינו. נכון הדבר, כי ראוי הוא שלא ינתן פסק דין אלא לאחר השלמת חילופי כתבי הטענות בין הצדדים. דא עקא, כי בנסיבות הענין עיין בית המשפט בתגובת המבקש (בהחלטה מיום 8.12.96) ולא מצא לשנות מהחלטתו. לפיכך, אין בפנינו אלא בקשה לעיון נוסף בפסק דין שנדון בפני שתי ערכאות בהרחבה, ואין בנדון עילה להתערבותנו על יסוד בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שכן אין בנסיבות המקרה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר ביחוד לאור העובדה כי צירוף מקרים יוצא דופן הביא להשתלשלות העניינים הנוכחית. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.