רע"א 4209/98 יפת לוי נ. בנק לאומי בע"מ סניף טבריה

המבקש הינו נכה צה"ל המקבל גימלה ממשרד הביטחון. הגימלה מועברת ישירות לחשבון בנק של המבקש, המתנהל אצל המשיב (להלן: חשבון הבנק).

במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט מינהל מקרקעי ישראל נגד המבקש, הוטל עיקול לטובת המינהל על חשבון הבנק של המבקש. על-פי צו עיקול, העביר המשיב את הכספים המעוקלים למינהל מקרקעי ישראל.

המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה בבית משפט השלום בטבריה. תביעתו התבססה על סעיף 15 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים), הקובע כי "אין להטיל עיקול על תגמול". לטענת המבקש, אסור היה למשיב להעביר את כספי חשבון הבנק למינהל מקרקעי ישראל, בהיותם כספי "תגמול" כמשמעם בסעיף 15 לחוק הנכים.

המשיב ביקש למחוק את תביעת המבקש על הסף, מחמת העדר עילת תביעה.

בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט א' אברהם) היה מוכן להניח, כי התשתית העובדתית המתוארת בכתב התביעה של המבקש, אמת היא. על בסיס תשתית עובדתית זו, סבר בית משפט השלום כי התביעה אינה מגלה עילה: לגישת בית המשפט, האיסור על הטלת עיקול בסעיף 15 לחוק הנכים, מתייחס לכספי גימלה כל עוד הם מצויים בידיו של נותן הגימלה, הוא משרד הביטחון. מעת שיצא התגמול מידי משרד הביטחון והגיע לחשבון הבנק של המבקש, הוא איבד מצביונו כתגמול, ועל כן לא חל לגביו האיסור על הטלת עיקול. כחיזוק לעמדתו זו, ציין בית משפט השלום כי כספי גימלה, עת הם מצטרפים לכספים אחרים בחשבון הבנק ומתערבבים בהם, מאבדים מצביונם כגימלה. על כן, נדרשת הוראה מפורשת של המחוקק (כגון זו הקיימת בחוק ביטוח לאומי ובחוק הגנת השכר) שתחיל את איסור על הטלת העיקול גם לאחר העברת כספי הגימלה לחשבון בנקאי. הוראה כזו אינה קיימת בחוק הנכים, ובכך יש כדי להעיד כי האיסור בסעיף 15, אינו חל כאשר כספי הגימלה הועברו כבר לחשבון בנק. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי סעיף 15 לחוק הנכים האוסר להטיל עיקול על תגמול, מופנה לערכאות השיפוטיות. האיסור אינו מופנה אל צד שלישי, שערכאה שיפוטית הורתה לו לעקל את הכספים המצויים בידו. בענייננו, משהגיע צו העיקול למשיב, חובתו היתה לקיימו ככתבו וכלשונו, וכך אכן עשה. בהתחשב בכל אלה, מחק בית משפט קמא את תביעת המבקש על הסף.

על פסק-דינו זה של בית משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהתאם לתקנה 460 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, פסק בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ג' גינת ונ' ממן) כי: "אין כל מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין (של בית משפט השלום), ממצאים שתומכים במסקנה המשפטית שאין לגלות בה טעות שבחוק". נוכח דברים אלה, נדחה הערעור.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התבסס על קביעת בית משפט השלום, לפיה בחשבון הבנק שלו הופקדו כספים אחרים בנוסף לכספי התגמולים. הטענה העיקרית של המבקש הינה כי היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את פרשנותו המוצעת לסעיף 15 לחוק הנכים.

לאחר שדנתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות. טענתו של המבקש לפיה לא הפקיד בחשבון הבנק כספים נוספים מעבר לכספי הגימלה, היא טענה עובדתית שאין בה כדי להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. למעלה מן הצורך אוסיף, כי בית משפט השלום כלל לא קבע ממצא עובדתי בעניין, אלא פסק-דינו התבסס על התשתית העובדתית שהציג המבקש בכתב תביעתו. הטענה הנוגעת לאופן פרשנות סעיף 15 לחוק הנכים, אף היא אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור על-פי הכללים הנקוטים בידינו. זאת מאחר והמקרה שבפניי אינו מעלה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הבודד. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

אשר על כן, הבקשה נדחית.