פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4221/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשות:
1. אסתר אפל
2. חוה הבלין
נ ג ד
המשיבה:
על-בד משואות יצחק בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.5.03
בתיק בש"א 8295/03 ה"פ 517/03 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' בנימיני
בשם המבקשות: עו"ד מוטי
ויניצקי
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור (במעמד צד אחד) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופט ע' בנימיני), שניתנה במעמד צד אחד, לפיה סירב בית המשפט קמא לעשות צו מניעה זמני כנגד המשיבה.
המבקשות הגישו בקשה לרישום פטנט בשנת 1999, ובשנה שלאחר מכן חתמו על הסכם עם המשיבה, לפיו ניתנה לה הזכות הבלעדית לפתח, לייצר ולשווק את המוצר נשוא הבקשה לרישום הפטנט בעולם כולו, וזאת כנגד תשלום תמלוגים. בין המבקשות למשיבה נתגלע סכסוך בנוגע ליישום ההסכם ולתשלום התמלוגים, ובשנת 2002 הגישו המבקשות בבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המשיבה בגין אי תשלום תמלוגים. במסגרת תביעה זו, הגישו המבקשות במעמד צד אחד בקשה למתן סעד זמני. הסעד המבוקש הוא מניעת הגשתם של הנימוקים להודעת ההתנגדות שאותה כבר הגישה המשיבה, לאישור הפטנט שאת הליכי רישומו יזמו כאמור המבקשות. רשם הפטנטים קצב למשיבה מועד להגשת נימוקים אלה עד ליום 9.6.03. בית המשפט המחוזי דחה את בקשה.
בית המשפט קמא קבע שלבקשה אין כל אחיזה בדין, והיא מנוגדת לרעיון הבסיסי עליו מושתתת שיטת הפטנטים. אי רישומו של פטנט לזכותו של מי שלא תרם דבר לפיתוחו, הוא אינטרס ציבורי. לפיכך, הגשת התנגדויות לרישום ובירורן אינן רק קשורות בסכסוך המשפטי שבין המבקשות למשיבה, כי אם אינטרס ציבורי. בשל כך מצא בית המשפט קמא שאין להשתיק צד מלהעלות טענה בפני הרשם עוד בטרם הועלתה. זאת ועוד, בית המשפט קמא קבע כי באי מתן הצו לא ייגרם כל נזק למבקשות. זאת, היות שאם ההתנגדות לרישום הפטנט שהגישה המשיבה אינה מוצדקת - הרשם לא יימנע מלרשום את הפטנט. מנגד, אם ההתנגדות מוצדקת, הרי שלא עומדת להן למבקשות כל זכות לרישום פטנט שכלל לא מגיע להן - ולכן באי רישום הפטנט לא יהיה משום נזק שנגרם למבקשות. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.
המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט קמא עת לא הורה למנוע בשלב זה את הגשת נימוקי ההתנגדות עד לבירור טענת המבקשות כי יש למחוק את התנגדות המשיבה. זאת בשל שהגשת ההתנגדות הינה התנהגות שלא בתום לב מצד המשיבה, העומדת בניגוד לחובתה לקיים את החוזה בתום לב. המבקשות טוענות כי הוכיחו עילה לכאורה, וכי מאזן הנוחות נטה לטובתן. הן טוענות כן, כי לשיטתן אי מתן הצו יסכל מראש כל אפשרות של מתן הסעד המבוקש על ידן בתביעה העיקרית.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. מקובלת עליי הנמקת בית המשפט קמא כי המבקשות לא הצליחו להצביע על נזק ממשי שייגרם להן במידה שלא יינתן הצו. יתר על כן, אף אם בסופו של דבר יפסוק בית המשפט קמא לטובתן בתביעה העיקרית, ויימצא שבמניעת רישום הפטנט על שמן (בהנחה שהתנגדות המשיבה תתגלה כמוצדקת) גרמה המשיבה נזק למבקשות, ניתן יהיה לפסוק לטובתן סעד כספי כנגד נזק זה. במצב דברים זה, אין מקום לנקוט בצעד הדרסטי של עיכוב הליכים המתנהלים בפני הרשם, תוך פגיעה באינטרס הציבורי שבניהול יעיל ותקין של מרשם הפטנטים. משום כך סבור אני, מבלי לומר דבר לגופן של טענות המבקשות בדבר קיומן של ראיות לכאורה לטענותיהן בתביעה העיקרית, שאין מקום להוצאת צו הביניים המבוקש.
אשר על כן, הבקשה נדחית. הואיל וההליך התקיים במעמד צד אחד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח באייר תשס"ג (20.5.2003).
ש ו פ ט