פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4226/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקשים:
1. צבי קריצר
2. ח.ג שירותי ספורט וייצוג (1996) בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. גיא
ויטקובסקי
2. יחזקאל ויטקובסקי
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בתיק ה.פ. 1171/01 שניתן ביום 18.4.02
על ידי כבוד השופטת רות שטרנברג-אליעז
בשם המבקשים: עו"ד יצחק
בכר
בשם המשיבים: עו"ד אמנון
מרחב; עו"ד עדו מלין
החלטה
1.המבקש מס' 1 (להלן – "המבקש") והמשיבים הקימו חברה – היא המבקשת מס' 2 – (להלן – "החברה") לצורך שיתוף פעולה בתחום של ייצוג שחקני כדורגל. המבקש והמשיב מס' 1 (להלן – "המשיב") היו שותפים במניות החברה בחלקים שווים. המשיב מס' 2 הוא בנו של המשיב מס' 1 ופעיל בענייני משחקי כדורגל אף הוא. הקשר העסקי בין המבקש לבין המשיבים התפרק. בין בעלי הדין התגלע סכסוך לגבי כספים שקיבל המשיב מס' 2 עבור זכויות שידור של משחקי כדורגל; המבקש טען שלפי ההסכם בין בעלי הדין זכאי הוא למחצית הכספים ואילו המשיבים טענו שהכספים אינם רכוש החברה. בפסק הבוררות קבע הבורר כי הכספים אינם רכוש החברה וכי למבק ש אין חלק בהם. עוד נקבע כי החובות שצברה החברה יחולקו באופן שווה בין המבקש למשיב וכן הוטל שכר טרחתו של הבורר על המבקש. בית המשפט המחוזי בתל- אביב - יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 18.4.02, אישר את פסק הבוררות ודחה את בקשת המבקשים לבטל חלק ממנו.
המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בגדר הבקשה ביקשו לדון בבקשה לתיקון פרוטוקול שהגישו לבית המשפט שלא נדונה בשל מתן פסק הדין הנזכר. המשיבים בקשו לדחות את הבקשה על הסף.
2.את בקשתם לבטל חלק מפסק הבוררות השתיתו המבקשים על שלוש מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "החוק"): אשר לעילה שבסעיף 24(6) לחוק, טענו כי הבורר לא נימק את פסק הבוררות, כפי שהיה עליו לעשות לפי הסכם הבוררות; אשר לעילה שלפי סעיף 24(3) לחוק, טענו כי הבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו בהסכם הבוררות; אשר לעילה שלפי סעיף 24(4) לחוק, טענו כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו. המבקשים הוסיפו וטענו כי נגרם למבקש עיוות דין.
3.דין הבקשה להידחות.
בפסק דינו המפורט והמנומק היטב מנה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של המבקשים ודחה אותן אחת לאחת. את הטענה כי הבורר לא נימק את פסק הבוררות דחה מן הטעם ש"הבורר בחן את טענות הצדדים בצורה מעמיקה ושקל אותן לצורך הכרעתו. לפיכך, ברור כי הכרעת הבורר המאמצת את גרסת המשיבים הושגה בהליך ראוי". עוד קבע כי גם במקום שבו נימק הבורר את החלטתו במידת הצמצום אין בכך כדי להיות לרועץ לפסק הבוררות. על כך אמרתי במקום אחר כי:
"---אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד על כל טענה וטענה שנטענה" (רע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים (טרם פורסם)).
גם את הטענה כי הבורר חרג מסמכותו דחה בית המשפט המחוזי, וזאת אחרי שקבע כי הבורר היה רשאי לחייב את המשיב באופן אישי בחובה של החברה, מן הטעם שדברים אמורים בפעילות של שותפים שקיבלו על עצמם התחייבויות אישיות. את הטענה כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו דחה מן הטעם שמפסק הבוררות המפורט והמנומק עולה כי הבורר בחן היטב את חומר הראיות שהיה לפניו, דן בכל הטענות וכן ניתנה לבעלי הדין הזדמנות לחקור את העדים. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את הטענה כי נגרם למבקש עיוות דין. קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי טעם טוב להתערב בהן.
לא מצאתי ממש בבקשת המבקש לתקן את הפרוטוקול. מכל מקום, משנדחית הבקשה להרשות ערעור - דינה להידחות עימה.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
לא ייפסקו הוצאות.
ניתנה היום, י"א בשבט תשס"ג
(14.1.03).
ש ו פ ט