רע"א 4232/99 בני דורפמן נ. מדינת ישראל - שרות בתי

1.בקשת רשות ערעור זו הוגשה ביום 27.6.99. ביום 26.7.99 הומצאה לבא כוח המבקש הודעה על קביעת ערבון. ערבון לא הופקד. לפיכך ניתנה למבקש אפשרות ליתן טעם מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי הפקדת ערבון. בתגובה הודיע בא כוח המבקש, כי בשעתו ניסה ליצור קשר עם המבקש ו"עתה" (אין מצויין מתי בדיוק) התברר לו כי המבקש מרצה עונש מאסר ולכן לא ניתן היה להשיגו. בא כוחו של המבקש מוסיף, כי נוכח התפתחויות אלו, אין למבקש יכולת להפקיד את הערבון ולפיכך יש לאפשר לו להמיר את הערבון בערבות עצמית או לפרוס את הפקדת הערבון.

2.דין הבקשה להידחות. משך כשנה לא נקטו המבקש או בא כוחו כל הליך בנושא הערבון. רק משהועמד המבקש בפני דחיית בקשת רשות הערעור הוגשה הבקשה שבפני. הבקשה היא כוללנית ואינה נתמכת בתצהיר. אין נאמר בה, למשל, ממתי עצור (או אסור) המבקש, מתי נודע הדבר לבא כוחו, מדוע לא נקט מי מהם פעולה כלשהי בנושא הפקדון קודם לכן, מה מונע מן המבקש (שהיה בו חורין בעת הגשת בקשת רשות הערעור) לגייס את כספי הערבון ועוד כהנה וכהנה הסברים שאפשר והיה בהם כדי להצדיק את הגשת הבקשה במתכונתה זו. בנסיבות אלו, איני רואה בבקשה הנוכחית משום מתן הסבר ראוי למחדלי המבקש. לפיכך, ובהסתמך על הוראות תקנה 404 (ב) ו - 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור עקב אי הפקדת ערבון.