רע"א 4239/01 חב' "לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח" בע"מ נ. עמותת ז.פ ו-

המבקשת הגישה תביעה כספית נגד המשיבים, עמותה וחבריה, בסכום העולה על 9 מליון שקלים והאגרה שנדרשה מסתכמת בכ230,000- ש"ח. רשמת בית המשפט המחוזי נענתה לבקשת המבקשת ופטרה אותה מתשלום האגרה מחמת התרשמותה מחקירת המבקש, מנהל החברה, ולאור עמדת המדינה שלא התנגדה למתן פטור.

המשיבים, שהיו צד להליך, הגישו ערעור על החלטת הרשמת. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וחייב את המבקשת בתשלום האגרה. על כך הבקשה שלפנינו.

בתגובתה, חוזרת המדינה על עמדתה לפיה אין לחייב את המבקשת בתשלום אגרה, ואילו המשיבים בתגובתם תומכים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את הבקשה.

אכן, הצד הנכון לעניין דחיית האגרה הוא המדינה, שהאגרה משתלמת לה. לפיכך יש משקל נכבד לעמדתה של המדינה בסוגיית הפטור מאגרה. עם זאת, כפי שנקבע על ידי בית משפט זה, גם לנתבע מעמד להשמיע דברו מחמת האינטרסים הגלומים במעמדו, כמי שהתביעה מוגשת נגדו, למנוע הגשת תביעות מופרזות, או תביעות סרק, בין השאר על ידי המסננת של תשלום האגרה (ראה: רע"א 1944/96 אברהם שפירא ואח' נ' יוסי כהן ואח' , פ"ד נ(1) 253).

בית המשפט המחוזי נתן החלטה מפורטת ומנומקת, אולם חקירת בעליה ומנהלה של המבקשת נעשתה בפני הרשמת ולא בפני בית המשפט המחוזי, והיתה לרשמת ההזדמנות להתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממי שהעיד בפניה.

משמצאה הרשמת כי יש מקום לפטור את המבקשת מאגרה, ומשהסכימה - ועדיין מסכימה - המדינה לפטור זה, נראה כי אין מקום להתערבות בהחלטה שניתנה על ידי כבוד הרשמת.

לפיכך, ניתנת רשות ערעור, הבקשה נידונה כערעור על פי הרשות שניתנה, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, והחלטת כב' הרשמת תעמוד על כנה.

אין צו להוצאות.