רע"א 4250/12 אריה בן-ארי נ. בנק המזרחי - טפחות בע"מ

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) בת"א 25310-04-12 מיום 20.5.12, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) מיום 26.2.12.

1.

המבקש, עורך דין במקצועו, ייצג בעבר את המשיב משך מספר שנים בהליכים משפטיים רבים. עקב מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, נפתחו מספר הליכים בבתי-המשפט אשר הגישו הצדדים אחד כנגד השני. מבלי להיכנס לפרטי האירועים מושאי מחלוקות אלו, די לומר כי הם נוגעים לסכומי כסף אשר גבה המבקש עבור המשיב, כאשר במקום להעבירם למשיב הוא השאירם בידיו. זאת, לטענת המבקש, כיוון שיש לקזז סכומים אלו כנגד חובות שונים שהמשיב היה חב כלפיו.

2.

שתי תביעות שהוגשו על ידי המשיב בבית-משפט השלום בירושלים נגד המבקש אוחדו ובמסגרת הדיון בעניינן ביקש המשיב להעביר לקופת בית המשפט את הכספים המוחזקים. בית המשפט דחה את הבקשה בשל העובדה שהענקת סעד זה תפגע במבקש, זאת בטרם ניתנה הכרעה לטובת המשיב. על החלטה זו ביקש המשיב לערער בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים. ביום 26.1.10 ניתן פסק דין בבקשה בהתאם להסכמת הצדדים במסגרתו הורה בית-המשפט כי המבקש יפקיד בחשבון נאמנות שייפתח על שמו לטובת המשיב סך של 2,039,066 ₪ (להלן: פסק הדין המוסכם ).

3.

במקביל לאירועים אלו, ולאחר שבית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב נגד המבקש בתיק המאוחד (להלן: פסק הדין המאוחד ), ערער המבקש על פסק הדין המאוחד בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הדיון בערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין המאוחד. בהחלטה מיום 20.5.12, קבע בית-המשפט המחוזי כי כיוון שפסק-הדין שמבוקש לעכב את ביצועו הינו כספי, ובהתחשב במכלול השתלשלות האירועים בפרשה דנן, אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין המאוחד ועל כן דחה את הבקשה.

4.

במסגרת הבקשה שלפניי, אליה צורפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין המאוחד וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין המוסכם, פורש המבקש את נימוקיו המצדיקים, לדידו, את העיכוב המבוקש. בבקשות אלו, אשר הינן כמעט זהות לחלוטין, עומד המבקש על סיכויי הערעור הסבירים, וכן על מאזן הנוחות הנוטים לטובתו והמצדיקים, לטענתו, את עיכוב ביצוע פסקי-הדין. בנוסף טוען המבקש כי באם לא יעוכב ביצוע פסקי-הדין הרי שזכויות הפנסיה שלו ייפגעו משמעותית והוא אף ייאלץ למכור את בית מגוריו. לבסוף, סבור המבקש כי המשיב פעל באופן בלתי ראוי כשהשתמש בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד המבקש על מנת לממש את פסק-הדין המוסכם על מנת לגבות את הסכומים שנפסקו לחובת המבקש בבית משפט השלום.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שעניינו כבר הובא בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו נשוא הבקשה מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגת מעניינו שלו (ראו ב ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). בענייננו, לא מצאתי כי קיימות נסיבות המקימות עניין ציבורי העונה על דרישה זו. עיקר הבקשה נסובה סביב החלטות הנוגעות לעיכוב ביצוע פסקי-דין. הבקשה כוללת התייחסות נרחבת לשיקולים המדריכים את בית המשפט בבואו להחליט בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע או הענקת סעד זמני, אולם אין היא מגלה כל שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מתחום היחסים בין הצדדים, אשר יכולה להצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, הלכה היא שערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להענקת סעד זמני למעט במקרים חריגים, וודאי שכך הדבר כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א

3954/9 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98)). אינני מוצאת במקרה שלפניי נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול הדעת של בית-המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במסגרת בקשה למתן רשות ערעור.

6.

למעלה מן הדרוש אף אציין כי היה על המבקש לציין בבקשותיו כי מספר ימים עובר להגשת הבקשה דנן (18.5.12) נדחתה בקשתה שהגיש לביטול פסק-הדין המוסכם, וכי אי-ציון עובדה זו מעיב על ניקיון כפיו של המבקש.

7.

לסיכום, בשל היעדר שאלה משפטית או ציבורית בבקשה למתן רשות הערעור שלפניי, דין הבקשה להידחות. כיוון שכך, מובן כי גם בקשת עיכוב הביצוע שצורפה לבקשה למתן רשות ערעור נדחית אף היא.

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.