רע"א 4252/13 דר' עדו לייכטר נ. יעקב ליברמן

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה רת"ק 48165-05-13 (כב' השופטת ש' וסרקרוג ) אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 55470-01-13 (כב' השופטת ר' חוזה ) אשר בגדרו נדחתה תביעת המבקש להשבת סכום עודף של 355 ₪ ששילם לוועד הבית.

2.

מזה 9 שנים, שוכר המבקש דירה שבעלות המשיבים הנמצאת ברחוב הפלמ"ח בחיפה. בהתאם למוסכם בחוזה, על המבקש לשאת בתשלום מיסי וועד הבית השוטפים, של הבניין בו נמצאת הדירה המושכרת והמבקש אכן עושה כן, כאשר הסכום עומד נכון להיום על 100 ש"ח בחודש. תביעתו של המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות נסובה על סכומים שלפרשנותו אינם חלק מ"מיסי הבית השוטפים", ולכן הוא מבקש את השבתם. הכוונה היא לסכום מתוך מיסי וועד הבית המשותף שאינו משומש להוצאות השוטפות, אלא נועד למימון הוצאות אחרות שיש בהן להשביח את הבניין, לשפצו ולהעלות את ערך הדירה המושכרת. לטענת המבקש, הסכום העודף בהתייחס לתקופה של שנה אחת שבגינה הוא תובע הוא בסך 355 ש"ח.

לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה ופסק כי תשלומים שוטפים הם כל התשלומים הכרוכים באחזקת הבית. נקבע כי כל התשלומים ששולמו על ידי וועד הבית הינם בבחינת תשלומים שוטפים שנועדו להסדיר את עניין "המאור, ניקיון חדר המדרגות, הכניסה לבניין ולחצר, וכל השירותים הכרוכים באחזקת הבית" כקבוע בהסכם שבין המבקש למשיבים. לא נמצא כי המבקש נאלץ לשאת בהוצאה חריגה שנועדה לממן תיקונים יסודיים בבניין או שיפוצו. בית המשפט לתביעות קטנות פסק שכל התשלומים אשר נשא בהם המבקש נועדו להבטיח את המשך קיומו של אורח חיים ראוי ותקין תוך דאגה לרווחתם של הדיירים בבית המשותף. בנוסף חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה אף היא. במסגרת הבקשה, צמצם המבקש את סכום ההשבה והעמידו על 195 ₪ בלבד, וזאת בגין התקנת תאורת הגינה והשבילים. עוד הלין המבקש כנגד חיובו בהוצאות משפט. בית המשפט המחוזי קבע כי המסקנות שהסיק בית המשפט לתביעות קטנות מבוססות על קביעותיו העובדתיות אשר נסמכו על הראיות שהובאו בפניו. לא נמצא כי מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה קמא. זאת בייחוד כשמדובר בבקשת רשות ערעור. עוד הצטרף בית המשפט המחוזי לדרך בה פירש בית המשפט לתביעות קטנות את הסעיף בחוזה הנוגע להגדרת התשלומים השוטפים. בכל הנוגע לבקשת רשות הערעור על פסיקת ההוצאות, נקבע כי הכלל הוא שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בפסיקות בעניין הוצאות, לא כל שכן כשמדובר בסכום סביר.

3.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשאישר את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות מבלי לבחון את טיעוני הבקשה לגופן. לטענתו, התקנת תאורת הגינה והשבילים אינה כרוכה ב"אחזקת הבית" לפי הפירוש המילוני של המילה אחזקה, וגם בית המשפט המחוזי לא סיפק פרשנות אחרת למונח. עוד סבור המבקש כי מקרה זה מעורר את השאלה העקרונית האם על בקשת רשות ערעור שנייה לעמוד בתנאי הלכת חניון חיפה, אף כשבקשת רשות הערעור הראשונה נדחתה מבלי שזכתה לבירור הטיעון בדבר טעות עובדתית מהותית.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, נחה דעתי כי דינה להדחות וזאת מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. הלכה ידועה ומושרשת היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, לא כל שכן כשמדובר בבקשת רשות ערעור. פרשנות חוזה השכירות בין הצדדים נופלת גם היא בגדר קביעה עובדתית. בנסיבות העניין אין לשלול את מסקנת בית משפט המחוזי שאימץ את קביעת בית המשפט לתביעות קטנות. התשלום בגין התקנת תאורת הגינה והשבילים הופרש מקופת וועד הבית אשר מוסכם על הכל כי כל דייר המתגורר בבניין מחויב להפקיד בה מידי חודש סכום קבוע, והמבקש בעצמו לא חולק על כך. על פי פרשנות זו, הסכום הנצבר משמש לתכליות שונות כגון ניקיון חדר המדרגות, מאור וכל הוצאה נוספת אשר יש בה להטיב עם הדיירים. גם התקנת תאורה בגינה או בשבילים מממשת תכלית זו, ועיקרה שיפור רווחת הדיירים המתגוררים בבניין. לכן לא מצאתי שנפלה טעות בסיווג ההוצאות הכרוכות בהתקנת תאורת הגינה והשבילים כחלק מ"אחזקת הבית השוטפת".

אם זהו המצב, המסקנה היא שפסק הדין אינו מגלה טעות משפטית על פניו. העניין הפרטני נדון והוכרע בצורה דומה על ידי שתי ערכאות קמא, לאחר שמיעת ראיות בפני הערכאה המבררת. יתר על כן, העניין אינו מעלה סוגיה משפטית שמצדיקה דיון נוסף בגלגול שלישי.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.