פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4253/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. יהושע קדוש
2. חגית קדוש
נ ג ד
המשיבים:
1. צבי אופק
2. שושנה אופק
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.4.2021 בת"א 31462-03-20 שניתנה
על ידי כבוד השופטים: ש' אטרש, ע' טאהא ות' ניסים שי
בשם המבקשים:
עו"ד יאיר אבני; עו"ד לימור
פורר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.4.2021, בע"א 31462-03-20 (השופט
ש' אטרש , השופט ע' טאהא והשופטת ת' ניסים שי ), שבגדרו התקבל ערעור המשיבים על פסק הדין של בית משפט השלום בנצרת מיום 23.1.2020, בת"א 43239-06-17 (השופטת א' אבו-אסעד ), כך שנקבע, בין השאר, כי הסכם חלוקת השימוש בין הצדדים בוטל כדין.
לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, על נספחיה, ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, באתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית המשפט המחוזי בחן את הסכמת הצדדים לגבי חלוקת השימוש ברכוש המשותף, ובניגוד לבית משפט השלום, הגיע לכלל מסקנה כי בהסכם לתקופה בלתי קצובה עסקינן, ולא ניתן לראותו כהסכם של חליפין בתמורה, כך שניתן לבטלו בהודעה סבירה מראש. ניתוח זה – נטוע בגדרי הדין, והגם שיש בו משום התערבות במסקנתו של בית משפט השלום – עסקינן ביישום הדין על נסיבות המקרה הנדון (ע"א 1628/13 חברת חלקה 184 גוש 6217 בע"מ נ' לוי , פסקה 39 (19.8.2014); ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ , פסקה כ"ד (17.6.2008)). לא שוכנעתי אפוא כי קביעה זו מעוררת שאלה משפטית החורגת מגדרי הנדון דידן; והוא הדין לגבי נימוקים נוספים שנכתבו בפסק הדין, שהם בבחינת למעלה מן הצורך. כמו כן, לא מצאתי כי פסק הדין מעורר חשש לעיוות דין; אפילו נניח כי נפלו פגמים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי במישור העובדתי-ראייתי, עניין זה כשלעצמו לא מצדיק מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי', ולא שוכנעתי מטענות המבקשים בהקשר זה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז'
בתמוז התשפ"א (17.6.2021).
ש ו פ ט