פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4286/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
עו"ד יוסי
מיננה
נ ג ד
המשיבה:
עו"ד ליאורה אוחנה
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' מאזן) בע"א 58297-03-18
מיום 1.5.2018
בשם המבקש:
עו"ד אהוד כספי
החלטה
1.
אחיו של המבקש היה בן הזוג של המשיבה עד שנפטר בשנת 2017. ביום 1.3.2018 פנתה המשיבה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש (להלן: הבקשה למתן הצו ). בבקשתה, טענה המשיבה כי ביום 26.2.2018 סמוך לשעה 22:00, נכנס המבקש למעלית שבה הייתה באותה העת המשיבה, ירק לעברה וכינה אותה "יא גנבת" (להלן: האירוע מיום 26.2.2018 ). לבקשה למתן הצו צירפה המשיבה תצהיר המתאר את האירוע וציינה כי קיים סרטון אשר לטענתה מעיד על אשר אירע (להלן: הסרטון ). ביום הגשת הבקשה, נתן בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' דורון ), במעמד צד אחד, צו זמני למניעת הטרדה מאיימת. בדיון שנערך לפני בית המשפט ביום 4.3.2018 חזרה המשיבה על טענותיה בבקשה למתן הצו, ובהמשך מסר המבקש את גרסתו. לאחר מכן הציגה המשיבה את הסרטון והמבקש הגיש הקלטה מטעמו, ובהמשך ויתרו הצדדים על חקירות נגדיות.
2.
בתום הדיון מיום 4.3.2018 נתן בית משפט השלום צו מניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש. צוין, כי המבקש והמשיבה מתגוררים באותו בניין, ונקבע כי האירוע מיום 26.2.2018 שתועד בסרטון עולה כדי הטרדה מאיימת. בנוסף, ציין בית המשפט כי התרשם "שיש בלבו של המשיב [הוא המבקש – ע' פ'] על המבקשת [היא המשיבה – ע' פ']"; וכי הקרבה בין המבקש למשיבה היא "קרבה בעייתית". נוכח האמור, קבע בית המשפט כי על מנת למנוע הישנות אירועים דומים נגד המשיבה, יש לתת צו מניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש למשך 6 חודשים.
3.
ביום 1.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' מאזן ) את ערעור המבקש על מתן הצו. בפסק הדין צוין כי מצפייה בסרטון ומעדות המשיבה – שקיבלה חיזוק מגרסת המבקש שלפיה אכן כינה אותה "גנבת" – עולה שהאירוע מיום 26.2.2018 היה בבחינת הטרדה מאיימת; וכי אין להתערב במסקנת בית המשפט כי קיים יסוד סביר להניח שהמבקש עלול לשוב ולפגוע במשיבה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי נפל פגם בכך שבדיון מיום 4.3.2018 מסר המבקש את גרסתו בטרם מסרה המשיבה את גרסתה שלה באופן מפורט. בעניין זה נקבע כי המשיבה מסרה למעשה את גרסתה בתצהיר שצורף לבקשה למתן הצו; כי במהלך עדותו בדיון מיום 4.3.2018 השיב המבקש לטענות המשיבה; וכי המבקש עצמו הסכים לוותר על זכותו לחקור את המשיבה חקירה נגדית לאחר צפייה בסרטון והשמעת הקלטה מטעמו, כך שבית המשפט לא פגע בזכות המבקש להתגונן.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, אופן ניהול הדיון מיום 4.3.2018 על ידי בית משפט השלום, הוביל לסטייה מהעיקרון שלפיו על התובע להציג את ראיותיו תחילה. עוד נטען, כי הבקשה למתן הצו הוגשה 4 ימים לאחר האירוע מיום 26.2.2018; וכי מדובר בשיהוי שהיה בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה. על כך הוסף כי בית המשפט בחן את "תחושותיו ומחשבותיו" של המבקש ולא את מעשיו; וכי במהלך הדיון בערעור, חרגה המשיבה מעיקרי הטיעון שהגישה. בעניין אחרון זה טוען המבקש כי התנגד במהלך הדיון בערעור להשמעת טענות המשיבה שלא עלו מעיקרי הטיעון; וכי חרף החלטת בית המשפט בעת הדיון, פסק הדין בערעור לא כלל התייחסות לשאלת החריגה מעיקרי הטיעון. יוער, כי ביום 3.7.2018 נעתרתי לבקשת המבקש לצרף את הסרטון לבקשת הרשות לערער, בכפוף לעמדת המשיבה.
5.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה , באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם לאחד הצדדים עיוות דין חמור (רע"א 7198/17 מוטהדה נ' עמר (22.10.2017); רע"א 4438/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 (13.7.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקש בנוגע לכך שבית המשפט בחן את מחשבותיו ולא את מעשיו ובנוגע ל"שיהוי" הנטען בהתנהלות המשיבה ממוקדות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינן מצדיקות מתן רשות לערער. לכך יש להוסיף, כי בדיון שנערך בבית משפט השלום הסכים המבקש לוותר על החקירה הנגדית לאחר צפייה בסרטון; וכי חרף טענת המבקש, בפרוטוקול הדיון בערעור מיום 18.4.2018 לא נמצאת כל החלטה של בית המשפט בנוגע לחריגה מעיקרי הטיעון. בנתון לאמור, ובהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי מצא שאין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, לא מצאתי כי קיימת עילה ליתן רשות לערער לפנינו.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' באב
התשע"ח
(19.7.2018).
ש ו פ ט