רע"א 4292/12 תחנת דלק שיאונה (יפו)(99) בע"מ נ. עו"ד דרור ברוטלפלד, עו"ד -

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) בה"פ 381/07 מיום 25.4.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לגבי ארבעה מתוך חמישה סעדים שביקשו בבקשה למתן הוראות. בקשה אחת נתקבלה.

רקע עובדתי

2.

המשיבים 2-4 רכשו זכויות במקרקעין ביפו הידועים כחלקה 37 גוש 7043 (להלן: הנכס ). משנתקלו בקשיים בשימוש בזכויותיהם, הגישו תובענה למינוי כונס נכסים. ביום 30.3.2008 מונה המשיב 1, עו"ד ברוטפלד, ככונס נכסים על מחצית מהנכס (להלן: כונס הנכסים ). כונס הנכסים מונה כדי לאכוף ולרשום את זכויות הרוכשים, הם המשיבים 2-4, כחוכרים של הנכס, עם סמכויות לצורך אכיפת ההסכמים על חברת יפת ים (להלן: המוכרת ). המבקשת 1 היא חברה פרטית, שבתקופה הרלבנטית לבקשה זו החזיקה ברבע ממניות המוכרת, קיבלה בפועל את התמורה נשוא הסכם המכר ולכן התחייבה ביחד ולחוד עם המוכרת כלפי המשיבים 3 ו-4. מבקש 2 הוא מבעליה של המבקשת 1 וערב אישית לכל התחייבויותיה של המוכרת ושל המבקשת 1 בהסכם המכר.

הבקשה למתן הוראות

3.

ביום 27.10.2011 הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות לכונס הנכסים, במסגרתה ביקשו את הסעדים הבאים: להאריך את המועד להמצאת אישורי מס שבח ומכירה על-פי החלטת בית המשפט מיום 27.4.2011 ב-60 ימים לאחר מתן החלטה בבקשה זו או ב-60 ימים לאחר ההחלטה בעררים על שומות מס השבח ומס המכירה, לפי המועד המאוחר; למסור לבית המשפט ולצדדים דו"ח כספי, המבוקר על-ידי רו"ח, על אודות הכספים שברשותו מאז מינויו ועד אותו יום; לשלם לשלטונות מס שבח סך של 469,280 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה; לגבות ממשיבים 3-4 סך של 605,906 ₪, המהווה את יתרת התמורה שהם חייבים בגין רכישת חלק מהנכס נשוא תיק זה; לזמן את כונס הנכסים לחקירה על אודות התנהלותו והשימוש בכספים שגבה בתיק.

4.

לטענת המבקשים, כונס הנכסים מונה על מנת לגבות את יתרת התמורה מן הרוכשים, המשיבים 2-4, וכדי לשלם מהתמורה את תשלומי המס. לכן, בהחלטה מיום 27.4.2011 דחה בית המשפט את בקשת כונס הנכסים לחייב את המבקשים לשלם מכיסם את תשלומי המס. לטענת המבקשים, בקופת הכינוס היה סך של 250,000 ₪, לפני תשלום שכר טרחת כונס הנכסים, ועל הכונס להעביר סכום כסף זה לזכות רשויות המס. לטענתם, אין בסיס לדרישות הכונס, לפיהן על המבקשים לשלם את חוב המס בגין עסקת המכר שנעשתה עם המשיבים 3-4 מתוך סכום הכסף שקיבלו. לטענת המבקשים, הם שילמו מסכום הכסף שקיבלו על חשבון העסקה עם המשיבים 3-4 את חובות תחנת הדלק לרשויות המס, ולכן לא נותרו ברשותם כספים. עוד טענו המבקשים כי כפי שהם היו צריכים לשלם את תשלומי המס מתוך התמורה שהתקבלה מעסקת המכר, אותו דין צריך לחול כיום כשכונס הנכסים גובה במקומם את יתרת התמורה מן המשיבים 3-4. זאת ועוד, המבקשים טוענים כי כונס הנכסים שילם מתוך התמורה שגבה בעסקת המכר עם המשיב 2 את תשלומי המס, ולכן דין דומה צריך לחול בעסקה עם המשיבים 3-4. עוד טענו המבקשים כי כונס הנכסים ערבב בין הכספים שקיבל במסגרת אכיפת שני ההסכמים, ושילם בכספים מתוך עסקה אחת חובות של עסקה אחרת, ובכך גרם לחסרון כיס למבקשים. לטענת המבקשים, כונס הנכסים התרשל בדיווח על עסקת המכר עם משיב 2 לרשויות המס, ושילם את החוב בגין התרשלותו מתוך קופת הכינוס. עוד טענו המבקשים, כי כונס הנכסים לא גבה את יתרת התמורה מאת המשיבים 3-4 שמקורה בהפרשי שער ובהפרת ההסכם מצדם של המשיבים 3 ו-4. כמו כן טענו המבקשים כי מאז מינויו לא הגיש הכונס דו"ח כספי מסודר ומבוקר.

5.

מנגד טען כונס הנכסים כי הבקשה, על כל טענותיה וסעדיה, נדונה והוכרעה בעבר על-ידי בתי המשפט. כונס הנכסים הפנה לשלוש החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא זפט) ביום 27.4.2011, בהן דחה בית המשפט את טענות המבקשים ואת טענות המוכרת נגד כונס הנכסים. לאחר שנמחקו הערעורים שהגישו המבקשים על החלטות בית המשפט המחוזי, החלטות אלו היו לחלוטות, ואין להידרש אליהן עוד בעת הזו. עוד טען כונס הנכסים כי טענת המבקשים בעניין ערבוב כספי התמורה של שני הסכמי המכר אינה נכונה וכי היא מנוגדת להוראות הפסיקתא.

6.

המשיבים 3 ו-4 טענו בתגובותיהם כי לא הפרו את ההסכם וכי אין כל תמורה שעליהם לשלם בגין עסקת המכר שמקורה בהפרשי שער. עוד טוענים המשיבים 3 ו-4 כי אין לברר מחלוקת זו במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעתר לבקשה להארכת המועד להמצאת אישורי מס שבח ומכירה, וכי יש לדחות את יתרת הסעדים שהתבקשו בבקשה. בית המשפט בחן את החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל מיום 27.4.2011, ומצא כי ההחלטה אינה קובעת מה מקור המימון של חוב המיסים. לאחר עיון בהוראות הסכם המכר בין המוכרת לבין המשיבים 3-4 קבע בית המשפט כי לפי הוראות ההסכם, על המבקשים לשלם את המסים לרשות המסים. לפי האמור בפסיקתא, המפרטת את סמכויות כונס הנכסים, על הכונס לפעול לצורך אכיפת ההסכמים, ולכן עליו לגבות את המסים מאת המבקשים. על כן, ולאור האמור בהסכם, פסק בית המשפט כי על המבקשים מוטלת החובה לשלם את הכספים לרשות המסים מכספם.

8.

בית המשפט דחה את הבקשה ליתן הוראה לכונס לשלם לשלטונות מס שבח סך של 469,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט לא מצא כי ישנן ראיות מספקות לצורך קביעה פוזיטיבית כי הכונס התרשל באי-דיווח במועד על עסקת המכר עם משיב 2 לרשויות המס, וכי השתמש בכספי קופת הכינוס כדי לכסות על מחדליו. לפיכך אין מקום לחייב את כונס הנכסים לממן את סכום הכסף המבוקש מכיסו.

9.

הבקשה ליתן לכונס הנכסים הוראה לגבות מאת המשיבים 3 ו-4 סכום כסף בסך של 605,906 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, נדחתה אף היא. בית המשפט הסכים עם טענות המשיבים 3 ו-4 כי אין להכריע במחלוקת בגין הפרשי השער במסגרת הליך של מתן הוראות.

10.

הבקשה ליתן לכונס הנכסים הוראה למסור לבית המשפט ולצדדים דו"ח כספי מבוקר על אודות כספים שברשותו מאז מינויו ועד היום, נדחתה אף היא על-ידי בית המשפט. בית המשפט קבע שמכיוון שלא עומדת לפניו בקשה לשכר טרחה מטעם כונס הנכסים, אין מקום, בשלב זה, להורות לכונס למסור לבית המשפט ולצדדים דו"ח כספי מבוקר. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין, אין מקום לזמן את כונס הנכסים לחקירה על אודות התנהלותו והשימוש בכספים שגבה.

טענות המבקשים

11.

המבקשים משיגים על סירובו של בית משפט קמא להורות לכונס למסור לבית המשפט ולצדדים דו"ח כספי מבוקר המפרט את פעילויותיו מאז תאריך מינויו; על קביעתו של בית המשפט כי המבקשים הם החייבים בחובות לרשויות המס; ועל סירובו של בית משפט קמא להורות לכונס להשיב לקופת הכינוס סך של 469,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בגין התרשלותו בדיווח על העסקה עם משיב 2 לרשויות המס.

12.

לטענת המבקשים, מאז מונה כונס הנכסים ובמשך 4 שנות פעילותו, לא הגיש דו"ח כספי מבוקר, בניגוד לתקנה 6(ב) לתקנות החברות (כללים למינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981. על-פי תקנות החברות, חובה על כונס הנכסים להגיש דו"ח הנתמך בתצהיר ומבוקר על-ידי רו"ח. בית המשפט רשאי לפטור את הכונס מדו"ח זה מטעמים מיוחדים שירשמו. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט כשפטר את הכונס מהגשת הדו"ח, מבלי שפירט מדוע לעשות כן. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי המבקשים חבים בתשלומי המסים בגין עסקת המכר עם המשיבים 3-4 על יסוד פרשנות הסכם המכר. לטענתם, בית המשפט התעלם מכך שכשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, מונה כונס הנכסים לגבות את תשלומי התמורה שעל המשיבים 3-4 היה לשלם למבקשים לפי ההסכם. לולא מינוי כונס הנכסים, התמורה הייתה אמורה להשתלם למבקשים, שהיו אמורים לשלם מתוכה את מיסי העסקה. מינוי כונס הנכסים הוציא מידי המבקשים את היכולת לגבות את התמורה מן העסקה, כמו גם את האפשרות לשלם מתוך התמורה את תשלומי המסים. עוד טוענים המבקשים כי כונס הנכסים שימש כעורך הדין של שני הצדדים בעסקת המכר בין המוכרת למשיב 2, ולראשונה דיווח עליה לשלטונות המס כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם. לטענת המבקשים, כונס הנכסים שילם את הקנסות והריביות בגין איחור זה בסך של 249,453 ₪ מתוך קופת הכינוס, מכספי התמורה שהתקבלו מאת המשיבים

3-4. המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא חייב את כונס הנכסים להשיב לקופת הכינוס סכום כסף זה.

תשובת כונס הנכסים

13.

לטענת כונס הנכסים אין כל צורך בשלב זה להורות על מסירת דו"ח כספי מבוקר לצדדים ולבית המשפט, שכן לא עומדת בפני בית המשפט בקשה לשכר טרחה. עוד טוען כונס הנכסים כי על המבקשים חלה החובה לשלם את חובות המס בגין עסקת המכר שנערכה עם המשיבים 3-4. על-פי הפסיקתא לגבי מינוי כונס הנכסים, תפקידו של כונס הנכסים הוא לאכוף את הסכמי המכר. בית המשפט קבע שעל-פי הסכם המכר, על המבקשים מוטלת החובה לשלם את הכספים לרשות המסים. על כן, טוען כונס הנכסים, כי חובת תשלום המס מוטלת על המבקשים. עוד טוען כונס הנכסים כי טענות המבקשים בעניין ערבוב כספי התמורה בשני הסכמי המכר הן חסרות נפקות, שכן על- פי הוראות הפסיקתא אין הבחנה בין הסכמי המכר. עוד טוען כונס הנכסים כי המבקשים מחזיקים בסכום כסף של 200,000$ אשר הועבר אליהם כחלק מהתמורה בגין עסקת המכר עם המשיבים 3-4, ומסכום כסף זה הם יכולים לשלם לרשויות המס את החוב האמור.

14.

עוד טוען כונס הנכסים כי צדק בית המשפט כשדחה את דרישת המבקשים כי הכונס ישיב לקופת הכינוס סכום כסף של 469,280 ₪. לטענת כונס הנכסים, האיחור בדיווח על עסקת המכר עם המשיב 2 לרשויות המס נבע ממחדלים של המוכרת. בשל התנהלות המוכרת הוגשה התובענה למינוי כונס הנכסים אשר מינויו נדרש כדי לאכוף את ההסכם ולדווח עליו בין היתר לרשות המיסים, כשרשות המיסים הייתה משיבה בתובענה. עם מינויו לתפקיד כונס הנכסים, הוא דיווח לרשויות המס על העסקה.

דיון והכרעה

15.

לאחר שבחנתי את החלטת בית המשפט המחוזי ונתתי דעתי על נימוקי בקשת רשות הערעור ועל נימוקי התשובה, החלטתי לדחות את הבקשה.

16.

לא מצאתי טעמים לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסירובו להורות, בשלב זה, לכונס הנכסים להגיש דו"ח כספי מבוקר. תקנה 6 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 קובעת כי דו"ח כספי מבוקר יוגש כאשר מגיש כונס הנכסים בקשה לקביעת שכר טרחתו. כונס הנכסים הגיש ביום 19.7.2012 דו"ח כספי מטעמו ובקשה לקביעת שכר טרחת ביניים. במסגרת בקשה זו, ביקש כונס הנכסים לפטור אותו מצירוף דו"ח כספי מבוקר. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.4.2011 נקבע כי לאחר עיון בדו"ח, יש לפסוק לכונס הנכסים שכר ביניים בסכום של 60,000 ₪. המבקשים לא ביקשו לערער על החלטה זו אשר בגדרה פטר בית המשפט את כונס הנכסים מהגשת דו"ח כספי מבוקר. בבקשה נשוא הבקשה הנדונה עתה, ביקשו המבקשים לחייב את כונס הנכסים בהגשת דו"ח כספי מבוקר, אולם לא הוגשה לפני בית המשפט המחוזי כל בקשה לשכר טרחה הדורשת הכרעה, ולכן אין מקום בעת הזו להורות לכונס הנכסים להגיש דו"ח כספי מבוקר.

17.

לא מצאתי טעמים טובים להתערב בקביעת בית המשפט לפיה על המבקשים לשלם את חוב המס בגין עסקת המכר שנערכה בין המוכרת למשיבים 3-4. הוראות הסכם המכר קובעות במפורש כי המוכרת חבה בכל תשלומי המיסים בגין עסקת המכר. בפסיקתא אשר מפרטת את תפקידו של כונס הנכסים כתוב במפורש כי מינויו של כונס הנכסים נועד לצורך אכיפת הסכמי המכר. על אף האמור בהסכם, הגיעו הצדדים ביום 18.3.2012 להסכמה לפיה ישלמו המבקשים את המיסים בגין מס השבח ומס המכירה וזאת בניכוי סך של 140,000 ₪ אשר ישולם מתוך קופת הכינוס על-ידי כונס הנכסים. המבקשים טוענים כי על אף האמור בהסכם המכר, מכיוון שהתמורה בגין ההסכם הועברה לקופת הכינוס, על כונס הנכסים לשלם את חוב המס. לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן המבקשים קיבלו לידיהם סך של 200,000$ בגין עסקת המכר עם המשיבים

3-4, ומסכום זה הם יכולים לשלם את החוב לרשויות המס.

18.

כמו כן, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכח כי הדיווח באיחור על עסקת המכר בין המוכרת למשיב 2 נעשה בשל מחדלי כונס הנכסים ולא בשל הפרות החוזה מצד המוכרת, ועל כן אין מקום לחייב את כונס הנכסים לממן את החוב לרשויות המס מכיסו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי תשלומי המס בגין העסקה עם המשיב 2 שולמו מכספי התמורה שהתקבלו מעסקת המכר שנערכה עם המשיבים 3-4, והדבר גרם להם לחסרון כיס. לא מצאתי כי התנהלות זו פסולה או שהיה בה כדי לפגוע במבקשים, זאת מכיוון שכונס הנכסים מונה לצורך אכיפת ההסכמים, ללא הבחנה בין הסכמי המכר. בפסיקתא אשר פירטה את סמכויות כונס הנכסים לא נעשתה הבחנה בין ההסכמים. בית המשפט הורה לכונס הנכסים לפתוח חשבון מיוחד אחד עבור שני הסכמי המכר. כונס הנכסים קיבל סמכויות לשלם מקופת הכינוס, באמצעות כספי התמורה שהתקבלו בשתי עסקאות המכר, את מלוא החובות הקיימים על הנכס. לפיכך, על-פי הפסיקתא אשר לא הבחינה כאמור בין הסכמי המכר, אין כל נפקות לטענת המבקשים לפיה ערבב כונס הנכסים את התמורה שהתקבלה בעסקאות המכר.

19.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר מצדיק התערבות ערכאת הערעור. הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה וישלמו לכונס שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.