רע"א 4308/07 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. גיא סליס

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה). בית-המשפט החליט כי אין מקום להיעתר לבקשה למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה אשר יבדוק את המשיב, או לחילופין להורות על בדיקתו החוזרת של המשיב אצל ד"ר אביב, הפסיכיאטר שמונה על-ידי בית-המשפט (להלן: המומחה ).

2.

עיקרי הדברים: בחוות-דעת מיום 15.9.2004 שהגיש לבית-המשפט, קבע ד"ר אביב כי המשיב סובל משלושים אחוזי נכות נפשית בגין הפרעה קונברסיבית (שבמרכזה תחושת מוגבלות ברגליו שמקורה נפשי) ומתסמונת פוסט-טראומטית. במהלך חקירתו בבית-המשפט, הציגו המבקשות למומחה ממצאים אשר מהם מסתמנת, לטענתן, מסכת עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם התמונה שהציגו בפני המומחה המשיב והוריו עובר למתן חוות-דעתו, ואף לא עם הממצאים שקבע בחוות-דעתו. כך למשל, הן ציינו בפני ד"ר אביב כי בעוד שהוא קבע בחוות-דעתו כי המשיב אינו יציב בהליכתו, נמצא רוב היום בבית-הוריו, מבלה את רוב היום בחוסר מעש, בעל קשיים חברתיים מצומצמים, חשדני וסובל מפגיעה משמעותית ביכולת התקשורת הבין אישית וביכולת ליצור קשר זוגי; הרי שבפועל התחתן המשיב שבועות ספורים לאחר מתן חוות-הדעת, הוא אב לילדה והוא צולם על-ידי חוקר מטעם המבקשות כשהוא הולך כשורה, מחליף תקר בגלגל ובעל התנהגות רגילה. לאחר שהוצגו הממצאים לד"ר אביב בבית-המשפט, דבק המומחה בחוות-דעתו והבהיר כי "...עד שלא אבדוק אותו [את המשיב] שוב בדיקה פסיכיאטרית מלאה אני לא יכול לענות על הבקשה לשנות את אחוזי הנכות..." (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 24.1.2007 (להלן: הפרוטוקול )).

בנסיבות אלה, ביקשו המבקשות מבית-המשפט המחוזי להורות על מינוי של מומחה נוסף שיבדוק אך המשיב, או להורות כי המשיב ייבדק שוב על-ידי ד"ר אביב. בהתחשב בנסיבות העניין, בשלב שבו היה מצוי הדיון ולאחר שהמומחה נחקר על-ידי שני הצדדים דחה בית-המשפט את הבקשה, ומכאן הבקשה המונחת בפני כעת.

3.

המבקשות טוענות בבקשתן כי מעדותו של המומחה עולה שהוא לא העריך נכונה את אמינות המשיב באשר לתלונותיו, ושמציאות חייו של המשיב כפי שהיא מפורטת בחוות-דעתו אינה מתיישבת עם התמונה שהוצגה בבית-המשפט. בכך, טוענות המבקשות, יש כדי לעורר ספקות מהותיים בדבר נכונותה של חוות-הדעת ויכולתה להוות בסיס ראוי להערכת מצבו הרפואי של המשיב. עוד מלינות המבקשות על כך שבית-המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: מל"ל ) קבע כי המשיב סובל מנכות נפשית בשיעור של עשרה אחוזים בגין תסמונת פוסט-טראומטית, ללא כל אבחנה של הפרעה קונברסיבית. בנסיבות אלה, טוענות המבקשות כי יש להורות על מינוי של מומחה נוסף או על בדיקה חוזרת של המשיב על-ידי ד"ר אביב.

4.

המשיב, מצידו, סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומבקש להדגיש כי גם לאחר שהוצגו בפני ד"ר אביב הממצאים המפורטים בבקשה דנן, הוא הבהיר כי אין מקום לשנות את חוות-דעתו, ואף שלל את האפשרות כי המשיב הנו מתחזה. עוד טוען המשיב כי קביעת המל"ל אינה יכולה לשמש כנימוק למינוי של מומחה רפואי נוסף. בסיכומו של דבר, טוען המשיב כי שיקול-הדעת בדבר הצורך בחוות-דעת נוספת או בבדיקה חוזרת נתון לבית-המשפט שהתרשם מהמומחה שהעיד בפניו וממכלול הראיות. במקרה זה, בית-המשפט גם התרשם בעצמו מן המשיב, ובנסיבות שתוארו, אין מקום להתערבות בהחלטתו שלא לאפשר בדיקה נוספת של המשיב.

עיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהגישו ובאתי, לאחר לבטים, לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.

בית-המשפט שלערעור לא יתערב על נקל בהחלטת ביניים של הערכאה המבררת. זאת בפרט מקום שעניינה של ההחלטה מינוי של מומחה רפואי נוסף – דבר אשר כשלעצמו לא נעשה כדבר שבשגרה, ושמור לאותם מקרים בהם חש השופט כי "לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות - הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על - ידיו" (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(4) 673, 676 (2002)). במקרה שבפנינו, לא נטען כי קיימת מחלוקת תיאורטית רפואית בתחום זה, אלא נידונה שאלת המהימנות שייחס המומחה הרפואי לתלונות ולמידע ששטחו בפניו המשיב והוריו עובר לכתיבת חוות-דעתו (ראו גם שם , בעמ' 677-676) . בעניין זה, נדמה שאין חולק כי אף שהמומחה הביע את הפתעתו ביחס לנתונים החדשים שהציגו בפניו המבקשות במהלך עדותו, הרי שלא היה באף אחד מהם כדי לשנות משמעותית את ממצאיו. כך, למשל, מעיד המומחה לעניין הסרטים בהם מצולם המשיב בפעילויות שונות:

גם אחרי שראיתי את הסרט ושמעתי את תיאוריו של עו"ד זילברברג [בא כוח המבקשות] על הסרט משנת 2006 בדבר תיקון פנצ'ר אני לא משנה את דעתי בדבר הפרעה קונברסיבית. משום שכבר בעת הבדיקה שלי שמתי לב בחוסר עקביות באופן שהוא מתאר את הבעיה המוטורית שלו... מאחר ומדובר לא בהפרעה נוירולוגית, היא בהחלט יכולה להיות משתנה ולא יציבה... [זו] חוויה סובייקטיבית של האדם. (עמוד 6 לפרוטוקול).

המומחה אף דחה את האפשרות כי המשיב התחזה במהלך הבדיקות (ראו בפרט בעמוד 7 לפרוטוקול), וכן קבע כי אין במידע בדבר נישואיו של המשיב כדי לשנות את חוות דעתו, וזאת "משום שיש אנשים שגם אם הם פגועים, למשפחה יש אשליה שהבעיה תיפתר אם יקימו משפחה. אני לא רואה בנישואין כמדד קרדינאלי לאדם שהבריא או החלים מהפרעה נפשית... הונח בפני נתון שהוא נמצא במערכת זוגית וזה לא משנה את חוות דעתי" (עמוד 8 לפרוטוקול).

6.

עיינתי בדקדקנות בחוות-דעתו של ד"ר אביב, וכך גם בפרוטוקול עדותו בבית-המשפט. נתתי דעתי גם ליתר המסמכים שהגישו הצדדים – ובפרט לתצהיר מטעם אשתו של המשיב מיום 10.9.2006, ולפרוטוקול עדותו של המשיב עצמו בפני בית-המשפט, מיום 3.6.2007 – ומצאתי כי אלה מתיישבים עם התמונה העולה מחוות-הדעת של ד"ר אביב ועם העמדה שהביע בעדותו. בנסיבות שתוארו, נראה לי כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא למנות בשלב זה של הדיון מומחה רפואי נוסף ושלא להורות על בדיקתו החוזרת של המשיב על-ידי ד"ר אביב – סבירה היא, ואין מקום להתערב בה. ודוק: המומחה הסביר, ביחס לכל ממצא חדש שהוצג לו על-ידי המבקשות, מדוע אין בו כדי לשנות מחוות-הדעת שהגיש לבית-המשפט. על כך יש להוסיף כי גם התצהיר מטעם אשתו של המשיב ואף חקירתו של המשיב עצמו תומכים בתמונה שהציג המומחה ובהסברים שנתן בעדותו. אכן, המומחה התייחס לאפשרות של קיום בדיקה חוזרת של המשיב במענה לשאלות שהופנו אליו, אך בית-המשפט היה ער גם לכך כשנתן את החלטתו. לערכאה המבררת נודע יתרון ממשי של התרשמות ישירה מהמשיב, המאפשר לה להעריך באופן בלתי תלוי את הטענות בדבר התחזותו של המשיב, ואת נפקות השינויים העובדתיים שנתגלו בחייו מאז מתן חוות-הדעת. הערכאה המבררת היא גם זו שיודעת, בשקלול הדברים, אם נדרשת לה חוות-דעת פסיכיאטרית נוספת על מנת להכריע במקרה. לא מצאתי, כאמור, עילה להתערב בהחלטתה בעניין זה.

אם כן, הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.