רע"א 4308/10 עו"ד ד"ר שלמה כהן נ. גלובוס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים י' שנלר , ד"ר ק' ורדי , ר' לבהר-שרון ) במסגרתו נתקבל באופן חלקי ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת א' פרוסט-פרנקל ). בנוסף, מבוקשת גם רשות לערער על החלטת ביניים של בית משפט השלום מיום 4.12.08 לקבל כמוצג תקליטור ותמליל של ראיון שנערך עם המבקש.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה בסך 1,000,000 ש"ח בגין לשון הרע שפורסמה, לטענתו, בעיתון גלובס בדפוס ובאינטרנט. בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המשיבים לפצות את בגין נזקיו המבקש בסכום של 30,000 ש"ח וכן חייבם בהוצאות אגרה יחסיות ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ש"ח. המבקש לא השלים עם פסק הדין וערער עליו לבית משפט המחוזי. בין השאר טען המבקש כי שומה היה על בית משפט קמא לפסוק לו את הסכום שתבע, זאת לאחר שהוכיח את נזקיו ובהתחשב בהיקף הפרסום. כן הלין המבקש על שלא נפסקו לו הוצאות ריאליות בגין ניהול המשפט. בנוסף טען המבקש כי לא היה מקום לקבל קלטת ראיון עימו ששודר בטלוויזיה, וממילא לא היה מקום שבית משפט השלום יפחית, בגין אותו ראיון, את שיעור הפיצוי שנפסק לו.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי. בית המשפט קבע כי הפיצוי שנפסק למבקש על ידי בית משפט קמא נמוך יתר על המידה – בהתחשב בחומרת הפרסום ובנסיבות העניין – וכי מן הראוי להעמידו על סכום כולל של 130,000 ש"ח. בנוסף, מצא בית המשפט המחוזי כי המבקש היה זכאי להוצאות משמעותיות בגין ניהול ההליך שניהל בעניין החבות, ועל כן חויבו המשיבים לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלות משפטיות עקרוניות ובעלות השפעה נרחבת, הראויות לעיונו של בית המשפט העליון והמצדיקות מתן רשות ערעור. הוא סבור כי בית המשפט המחוזי חרג ללא נימוק מאמות המידה לפסיקת פיצוי בגין לשון הרע, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התייחס לכל נתבע בנפרד, ולא קבע את חבותו האישית של כל נתבע לפי אשמו, לפי מעורבותו ולפי כוונתו. עוד מוסיף המבקש וטוען כי בית המשפט שגה בכך שלא מצא שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, ובכך שנתן משקל, כנסיבה להפחתת הפיצוי, לראיון שנתן המבקש שלוש שנים לאחר הפרסום נגדו. לבסוף, שב המבקש וטוען כי שכר הטרחה שנפסק לו נמוך מכפי שנדרש כדי להתמודד עם ההגנה שנדחתה בשתי הערכאות וכי בית המשפט שגה בכך שלא פסק לו החזר הוצאות כלשהו.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא, שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, בסוגיות שלגביהן יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר אשר טרם נפסקה בהן הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, ובמקרים המעלים בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית בעניין. המבקש סבור כי מן הראוי שנתערב בגובה הפיצוי ובגובה שכר הטרחה שנפסקו לו. עניינים אלה נדונו והוכרעו הן על ידי הערכאה המבררת, הן על ידי ערכאת הערעור. אף אם סבור המבקש כי טעמים משפטיים כבדי משקל מצדיקים את התערבותנו, הרי שאין מדובר במקרה בעל חשיבות משפטית או ציבורית המצדיק בירור שיפוטי נוסף.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.