רע"א 4309/99 מרקו דניאל נ. עזבון המנוח יונתן פרידן ז"ל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בתיק ע"א 1123/98), לפיו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (בתיק ת.א. 1259/97).

2.להלן פרטי העניין הצריכים לענייננו: בין המבקשים לבין בעלה המנוח של המשיבה 2 נחתם חוזה למכירת מקרקעין. בין הצדדים לחוזה נתגלע סכסוך בנוגע לגודל השטח שמכר המנוח למבקשים, בעקבותיו תבעו המבקשים את המנוח בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק ה"פ 1358/89, 269/90). בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורן), בפסק דינו מיום 14/7/91, קיבל את עמדת המבקשים בנוגע לגודל השטח, אף כי דחה את בקשתם להצהיר על זכותם לקזז מהמחיר החוזי סכום של פיצוי מוסכם. בית המשפט הורה על אכיפת החוזה, וקבע כי על המבקשים לשלם את יתרת התמורה. המנוח פתח בהליכי מימוש פסק הדין בהוצאה לפועל, ובמקביל הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. המבקשים מצדם הגישו ערעור שכנגד. בינתיים נפטר המנוח וההליכים נמשכו נגד עזבונו ונגד המשיבה 2, היא אלמנתו. בתאריך 11/9/91 עתרו המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם וכן לביטול העיקול שהוטל על חשבונותיהם. כב' השופט גורן קבע באותו היום כי כנגד שני שיקים, שסכומם הכולל היווה את יתרת התמורה החוזית, אשר יימסרו לידי בא כוחו של עזבון המנוח בנאמנות, יבוטל העיקול ויעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ובלבד שכספי השיקים לא יועברו לידי המשיבים אלא במעמד העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בתאריך 17/10/91 נרשמו המקרקעין על שם המבקשים.

סמוך לאחר מכן התגלעה שוב מחלוקת בין בעלי הדין, והפעם היא נגעה לשער הדולר אשר לפיו צריכה התמורה להיות משולמת על ידי המבקשים. המבקשים עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם שילמו את מלוא התמורה, ובקשתם נדחתה. במסגרת פסק דין זה (בתיק המ' 60313/92) חויבו המבקשים לשלם את היתרה וכן הפרש הצמדה וריבית שהצטברו ממועד מתן פסק דינו של השופט גורן ועד למועד התשלום בפועל. ערעור שהגישו המבקשים על פסק דין זה נדחה.

3.ביום 18.6.96, ניתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור ובערעור שכנגד על פסק דינו של השופט גורן. בית משפט זה, מפיהם של כבוד השופטים בך, חשין וקדמי (תיק ע"א 4602/91) קיבל את ערעור המשיבים בעניין אופן רישום בעלותם של המבקשים בשטח, ודחה את ערעור בעלי הדין בכל הנוגע לפיצויים המוסכמים. בסוף פסק דין זה נאמר כי "המשיבים (המבקשים לענייננו - ש.ל.) ישלמו למערערת את יתרת התמורה על פי החוזה במעמד רישום הממכר על שמם; וזאת ללא תוספת ריבית בשל השיהוי שחל עקב ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק זה". על יסוד פסק דין זה הגישו המבקשים תובענה ובה ביקשו לחייב את המשיבים להשיב להם את שיעור הריבית ששילמו בעקבות ההליכים שנתקיימו לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט גורן. בפסק דין שניתן ביום 29/3/98 על ידי כב' השופטת מרוז נדחתה תביעתם, וערעור שהגישו על פסק דין זה נדחה אף הוא על יד כב' השופטים י' פלפל, י' טימור ונ' הנדל. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

4.טענת המבקשים היא שיש לקרוא לתוך הסיפא המצוטטת לעיל של פסק הדין כוונה משתמעת לפיה תחול זו על כל ההליכים שננקטו על ידי בעלי הדין בין מועד מתן פסק דינו של השופט גורן לבין מתן פסק דינו של בית המשפט העליון. פרשנות אחרת, אותה קיבל בית המשפט המחוזי, היא שסיפא זו צופה פני עתיד בלבד, וכל מטרתה היתה להקל על ביצוע פסק הדין. השאלה בגינה מתבקשת רשות לערער היא, איפוא, שאלת פרשנותו של פסק דינו של בית משפט זה בתיק ע"א 4602/91 בכל הנוגע למשמעותו האופרטיבית הנוגעת לבעלי הדין בלבד. בכגון דא אין יסוד לשקול לתת למבקשים רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית איפוא, ללא צורך לבקש עליה תשובה.