רע"א 431/14 משה טויטו נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן ), שניתנה ביום 26.12.13 בת"א 67154-10-13, אשר בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום. המבקש 1 (להלן: המבקש ) נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) קבע את נכויותיו של המבקש, ובמסגרת התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עתר המבקש למינוי מומחה שיקומי לצורך קביעת הצרכים הרפואיים-שיקומיים שלו, בהתחשב בנכויות שנקבעו על-ידי המל"ל. יצוין, כי המל"ל קבע למבקש נכות נפשית בשיעור של 10 אחוזים ונכות אורטופדית בשיעור של 50 אחוזים בגין שבר ברגל שמאל. בית המשפט המחוזי פסק, כי נכון לעת הזו, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, ובהתחשב בסוג נכויותיו של המבקש, אין מקום למנות מומחה שיקומי. בית המשפט הוסיף, כי בהעדר תצהירי עדות ראשית, טרם הובררו מגבלותיו של המבקש, וכי פגיעתו היא בעיקרה אורטופדית ואינה רב מערכתית, כך שכלל לא ברור שיש צורך במינוי מומחה שיקומי. בית המשפט ציין גם, כי שמורה למבקש הזכות לחזור על בקשתו בהמשך ההליך ולאחר שתונח לפני בית המשפט תשתית עובדתית מתאימה.

מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה טוען המבקש כי יש למנות מומחה שיקומי כבר בשלב זה של ההליך, בין היתר, כדי שחוות הדעת תהווה בסיס להגשת חוות דעת מטעמו בעניין עלויות האביזרים ויתר הצרכים הרפואיים שיפורטו בחוות הדעת של המומחה השיקומי. המבקש מדגיש, שכאשר מדובר בקביעת שיעור נכות על פי דין לא ניתן לברר, באמצעות חקירת מומחה, מהם צרכי השיקום של הנפגע, כך שראוי למנות מומחה שיקומי כבר בשלב ההתחלתי של ההליך.

דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.

בית המשפט המחוזי לא חסם את דרכו של המבקש לטעון בהמשך לצורך במינויו של מומחה שיקומי. נמצא, כי בעיקרו של דבר מדובר בהחלטה שעניינה אופן ניהול ההליך ועיתוי מינוי המומחה. דהיינו, ההחלטה בנושאים שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. אין מדובר בהחלטה ששללה מדעיקרא את האפשרות שימונה מומחה שיקומי.

זאת ועוד, אין כל פסול בהחלטה לבחון את הבקשה למינוי מומחה שיקומי רק לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית ובהם פירוט הנתונים העובדתיים (במובחן מהנתונים הרפואיים) הנוגעים למצבו של המבקש ולתפקודו הלכה למעשה, ואולי אף לאחר חקירת המבקש או עדיו. כך יוכל בית המשפט לעמוד, ולו לצורך ההחלטה בבקשה למינוי מומחה שיקומי, על הילוכו של הנפגע בחיי היום יום, שיגרת יומו, מידת עצמאותו בביצוע פעולות שונות וכו'. לא רק שאין בכך פסול, אלא אף גלום בדרך זו יתרון. שהרי במצב זה יוכל בית המשפט לקבל החלטה מושכלת, הנשענת על תשתית ראייתית לכאורית, בדבר עצם הצורך במינוי מומחה שיקומי, מינוי שנדרש רק במקרים מיוחדים ושנפסק לגביו (כמו גם לגבי מומחה תעסוקתי וכד') שיש טעם בדחיית ההחלטה על הצורך במינוי לשלבים מתקדמים של ההליך (רע"א 4102/12 צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (2.9.2012).

לא זו אף זו - דווקא בשל העדרן של חוות דעת מומחים בתחומי רפואה ספציפיים, הכוללות בדרך כלל גם פירוט עובדתי שעליו יכול המומחה השיקומי להתבסס, יש טעם רב בבחינת הצורך במינויו רק לאחר שתוגשנה העדויות מטעם הנפגע.

בשולי הדברים יוער, כי בניגוד לאמור בבקשה, פסיקת בית משפט זה אינה דוגלת במינוי מומחה שיקומי "בשלבים המוקדמים של ההליכים", כפי שמצטט המבקש בסעיף 9 לבקשתו, לכאורה מתוך פסק הדין בע"א 5231/10 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (2.8.2012). עיון בפסק דין זה מעלה, כי לא נאמר בו שנהוג למנות מומחה שיקומי "בשלבים המוקדמים של ההליך" כפי שצוטט בבקשה, אלא נאמר בו "מומחה שיקומי נהוג למנות בשלבים מתקדמים של ההליך לאחר שהוברר שאין די בחוו"ד בתחומים הספציפיים" (פסקה י"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין , כל ההדגשות הוספו). אסמכתא זו כמובן שאינה תומכת בעמדת המבקשים.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.