רע"א 4310/00 יחזקאל שהרבני נ. בנק הפועלים לישראל בע"מ

המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתובענה לסעד הצהרתי כנגד המשיב (להלן: הבנק), שעניינה ביטול עסקאות אשראי שערך המבקש עם הבנק לצורך רכישת ניירות-ערך. לטענת המבקש, הבנק הוא האחראי לכל הפסדיו הפיננסיים, שכן הבנק לא הסביר לו את מלוא המשמעות של עסקאות האשראי, פעל בחוסר תום-לב והטעה אותו. המבקש טען, כי הוא לוקה בשכלו ובנפשו, בהביאו חוות-דעת פסיכיאטריות לתמוך בטענותיו, וכי עובדה זו היא שאפשרה לבנק לערוך עמו עסקת אשראי מבלי ליידע אותו בסיכונים הכרוכים בה.

עם הגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מהבנק לפעול להשבת חובו הכספי של המבקש, כולל מימוש משכנתא שהוטלה על מגרש מקרקעין הרשום על-שם בנו, וזאת עד לבירור התובענה שהוגשה.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, לאחר שקבע, לאור העדויות והראיות שהובאו בפניו, ובין היתר לאור העובדה שהוכח בפניו כי המבקש כבר ניהל תיקי השקעות בעבר, כי סיכויי תביעתו של המבקש הם נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של הבנק.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור. החלטתו של בית-המשפט המחוזי בדבר סיכויי התובענה - המושתתת כאמור על הטענה בדבר ניצול היעדר יכולתו של המבקש לכלכל ענייניו - מבוססת, בין השאר, על ראיות בדבר פעילותו הכלכלית של המבקש בשוק ההשקעות בטרם עריכת העיסקה עם הבנק. משכך, ולנוכח האפשרות להשיב את המצב לקדמתו, באם יזכה המבקש בתביעתו, אף קביעתו של בית-המשפט המחוזי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתו של הבנק, מקובלת עליי.

הבקשה נדחית.