רע"א 4315/14 אליהו עזרא נ. בנק הפועלים

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה לסעד הצהרתי שלפיו משכנתה שנרשמה על נכס מקרקעין הרשום בבעלותו בטלה מהטעם שבעת שחתם על מסמכי השעבוד (בשנת 2004) – ולמעשה משנת 1984 ואילך – הוא אינו כשיר להתקשר בהסכם משום שהוא לוקה במחלת נפש. בד בבד עם הגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני שיאסור על הבנק-המשיב (להלן: הבנק ) לממש את הנכס עד למתן פסק דין. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' אבניאלי ) דחה את הבקשה לסעד זמני בקובעו כי אף בהנחה שהמבקש לא היה כשיר מבחינה נפשית בעת שחתם על מסמכי השעבוד, אין הצדקה לפגוע באינטרס של המשיב בנסיבות דנן. הוטעם כי הבקשה לסעד זמני והתשובה לתשובה לה אינן מציעות הסבר לשאלה מדוע לא פעלו בני משפחתו של המבקש למנות לו אפוטרופוס משך כל אותן שנים; ומדוע "נזכרו" למחות נגד מימוש המשכנתה שנים רבות לאחר שנחתמה. בית המשפט הוסיף כי הנכס נרשם על שם המבקש ביוזמת הוריו שאף רכשו עבורו דירה נוספת, וזאת חרף מצבו הרפואי הנטען; וכי הנכס אינו משמש למגוריו. במצב דברים זה, נקבע כי ככל שיימצא שהבנק הפר חובות כלשהן כלפי המבקש, אין קושי להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מן הבנק את הנזקים שייגרמו לו.

2.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה נטען, בתמצית, כי סיכויי התובענה גבוהים שכן היא נתמכת בחוות דעת רפואית המעידה כי המבקש חסר כשרות משפטית למעשה זה שנים רבות; וכי ככל שלא יינתן סעד זמני המעכב את מכירת הנכס, עלול להיגרם למבקש נזק בלתי-הפיך מהטעם שייאלץ לנהל הליך משפטי ממושך ויקר נגד הבנק.

3.

דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, בבקשה לסעד זמני שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים המקיימים ביניהם "מקבילית כוחות": סיכויי התובענה להתקבל ומאזן הנוחות. בענייננו, וכפי שהטעים בית המשפט המחוזי, אין חולק כי הנכס שהבנק מבקש לממשו אינו משמש למגוריו של המבקש וכי הבנק הוא גוף בעל איתנות פיננסית כך שאם וככל שבסופו של דבר יימצא שדין התובענה להתקבל, לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מהבנק את הנזק שייגרם כתוצאה ממימוש הנכס. אשר לטענה שלפיה עצם הצורך בניהול הליך משפטי יקר וממושך כלפי הבנק מצדיק לעכב את הליכי המימוש – הרי שאין לקבלה בנסיבות העניין, שכן ממילא יידרש המבקש לנהל את ההליך המשפטי דנן. די בנימוקים אלה בדבר מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה שלפניי, וזאת אף בלא לקבוע מסמרות בדבר סיכויי התובענה.

4.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. אין צו להוצאות.