החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 4316/22 זינב אלהואשלה נ. רשות מקרקעי ישראל -מחוז דרום

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעורבקשת רשות ערעור שנדחתה על ידי השופטת בבית המשפט העליון לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהתבסס על סמכותו לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. נקבע כי לא מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי לא נגרם עיוות דין. לא נעשה צו להוצאות, והשופטת הביעה תקווה שהמשיבה תפעל לפי מתווה הפשרה שהסכימה לו.

העובדות

המבקשים ערערו על פסק דין והחלטה של בית משפט השלום בבאר שבע, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורם. בית המשפט המחוזי הציע פשרה שהמבקשים סירבו לה, והמשיבה הסכימה לה. לא נקבעו בקשר להליך ממצאים נוספים מהותיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום

מילות מפתח

  • תקנה 148א
  • פשרה
  • הוצאות
  • שאלה עקרונית
  • עיוות דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

4316/22

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:

1. זינב אלהואשלה

2. מוחמד אלהואשלה

3. עמרו אלהואשלה

נ ג ד

המשיבה:

רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בקשת רשות ערעור על

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.6.2022 בע"א 25707-05-20

ובע"א 50825-08-19 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' ואגו – סג"נ, ג'

גדעון וי' דנינו

בשם המבקשים:

עו"ד כרמל פומרנץ

בשם המשיבה:

עו"ד גיטל דמס גוטליב

החלטה

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 2.6.2022, בע"א 27507-05-20 ובע"א 50825-08-19 (סג"נ א' ואגו , והשופטים ג' גדעון ו- י' דנינו ), בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין והחלטת בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 11.11.2018 ומיום 23 .8.2019 בהתאמה, בת"א 50390-04-18 (השופטת א' ליפשיץ ).

למקרא פסק הדין והחלטת בית משפט השלום, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מתעוררת בענייננו שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין אין כאן. פסק הדין של בית משפט השלום – מנומק ומפורט; החלטתו מיום 23.8.2019 – בדין יסודה. גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי מקיף, תואם את הדין, ויש בו כדי ליתן מענה לטענות המבקשים. לא זו אף זו: בית המשפט המחוזי היה קשוב לטענות המבקשים לאורך ההליך, והלך כברת דרך משמעותית לטובתם; אף הוצעה פשרה, שהמבקשים סירבו לה, חרף הסכמת המשיבה.

סבורני, כי בנסיבות העניין מוטב היה לסיים את ההתדיינות בפשרה מוסכמת. לצורך כך, הצעתי לצדדים הצעה, שאף הוצעה להם, כאמור, על-ידי בית המשפט המחוזי. משלא עלה בידם להגיע להסכמה, לא היה מנוס מהכרעה על-פי שורת הדין. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, יש לקוות כי המשיבה תפעל בהתאם למתווה שהסכימה לו, הן בבית המשפט המחוזי, הן בהליך זה.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

בנסיבות, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ו'

באב התשפ"ב (3.8.2022).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

  • עא 25707-05-20
  • עא 50825-08-19
  • עא 27507-05-20