רע"א 4319/07 לידן - יזום עסקים בע"מ נ. לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנ

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ( מחזיקה באגרות חוב שהונפקו על-ידי תעשיות רוגוזין בע"מ (להלן: רוגוזין ) שהיא חברת אחזקות ציבורית שהמבקשת הייתה בעלת השליטה בה במועדים הרלוונטיים, בערך נקוב של 5,190,206. ביום 8.5.02 פרסמה רוגוזין דו"ח לפיו אין בידיה את המקורות הכספיים לפירעון התשלום הראשון אותו התחייבה לשלם עבור כלל מחזיקי אגרות החוב ובחלוף חודשיים הגישה אינווסטק חברה לנאמנות (ישראל) בע"מ, שבינה לבין רוגוזין נערך שטר נאמנות, בקשה לפירוקה של רוגוזין. בכתב תביעה שהגישה נגד כמה נושאי משרה ברוגוזין, טענה המשיבה כי אותם נושאי משרה ביצעו פעולות עסקיות שונות שנגדו את האינטרסים של החברה והפרו בכך את הוראות סעיף 52יא לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך ). עוד טענה המשיבה בכתב תביעתה, כי אחריותם של נושאי המשרה נובעת גם מהפרת חובת הזהירות המוטלת עליהם לפי סעיף 252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 כלפי מחזיקי אגרות החוב של החברה, בכך שלא דאגו ליכולת הפירעון של רוגוזין. הסכום אותו תבעה המשיבה עמד על סך 6,296,482 ₪, המשקף לטענתה את הסכום לו היא זכאית לפי אגרות החוב אותן היא מחזיקה. ביום 30.12.02 ניתן על-ידי כב' השופטת ו' אלשייך צו פירוק נ' רוגוזין. ביום 13.3.06 הגיש מפרק החברה, עו"ד פנחס רובין (להלן: המפרק ), תובענה על דרך בקשה למתן הוראות נגד עיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל ונגד מר אריה מועלם ששימשו בין המחצית השנייה של 1997 ועד המחצית השנייה של שנת 2002 כדירקטורים ברוגוזין, וכן נגד מר מיכאל ברנע שהיה מנכ"ל רוגוזין בין המועדים 30.8.00-30.6.02. ביום 16.5.06 הגיש המפרק בקשה נוספת למתן הוראות, הפעם נגד המבקשת ונגד שתי חברות נוספות. ביום 2.7.06 עוכבו בהסכמת המשיבה ההליכים בתביעה, ככל שהם נוגעים לעיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל, מר אריה מועלם ומר מיכאל ברנע.

2.

בקשת המבקשת וצדדים נוספים לעיכוב הליכים עד להכרעה בבקשות שהוגשו על-ידי המפרק בשל "הליך תלוי ועומד" נדחו על-ידי רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ש' ברוך) בנימוק כי התובענה שבמסגרתה הוגשו הבקשות הינה תביעה כספית של מי שלטענתו ניזוק בהיותו מחזיק באגרות חוב של רוגוזין, בעוד שהבקשה למתן הוראות הוגשה על-ידי המפרק מכוח היותו "ממונה" על קופת הפירוק ומכאן שאין כל ודאות שהאינטרסים המיוצגים על ידי שני התובעים הינם זהים. כב' הרשם הוסיף וציין כי נראה שבסופו של דבר יהיה צורך בניהול ההליך היות שעל נושאי המשרה מוטל הנטל להוכיח כי התקיימו התנאים המקנים להם הגנה מפני התובענה, מכוח הוראות חוק ניירות ערך.

3.

המבקשים ערערו על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ש' דותן). בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי לא יהיה בעיכוב הליכים כדי למנוע ניהולה של התביעה. מסקנה זו נימק בית המשפט המחוזי בכך שבעוד שבבקשה למתן הוראות התבקש סעד הצהרתי לפיו המשיבים באותה בקשה ניהלו את עסקי החברות שבפירוק בתרמית וניגוד עניינים, נטענו בגדרה של התובענה טענות המוגבלות לאי פירעונן של אגרות חוב מכוח חוק ניירות ערך. עוד נימק בית המשפט את החלטתו בכך שאף אם תידחה הבקשה למתן הוראות לא יהיה בכך כדי לחסום את דרכה של המשיבה להוכיח תביעתה מכוח סעיף 52יא לחוק ניירות ערך, ובכך שגם קבלת בקשת המפרק בגדרו של ההליך למתן הוראות לא תייתר את הדיון בעניינה של המבקשת (והמערערים האחרים) מאחר שלא ניתן לייחס להם מכוחו של אותו הליך את מחדלי המשיבים דשם. נגד החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.

4.

בבקשתם טוענת המבקשת כי תוצאת החלטתו של בית המשפט המחוזי תביא לכך ששתי ערכאות מקבילות תשמענה את אותם העדים אשר יעידו על אותן עובדות ואותן סוגיות בדיוק, דבר המעורר חשש כי כל ערכאה תגיע למסקנה משפטית שונה ביחס לאותן עובדות ולאותן פלוגתאות. לדידה, בתובענת המשיבה ובתביעת המפרק נתבע

פירעונו של אותו חוב ממש ושתיהן נסבות סביב אותן פרשיות בדיוק ומצריכות הכרעה באותן טענות ובאותן פלוגתאות בקשר עם פעולותיהם של בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה. עוד טוענת המבקשת כי עיכוב ההליכים בתובענת המשיבה מתבקש אף משום שזו האחרונה הסכימה ממילא לעיכוב ההליכים בתביעתה כלפי חלק מהנתבעים, ומשהמפרק הוא הגורם הטבעי, הראוי והמוסמך לניהול הליכים אלה הנוגעים לפירוק החברה. בהמשך בקשתה מפרטת המבקשת מדוע לטענתה טעה בית המשפט קמא בקובעו כי לא יהיה בעיכוב הליכים כדי למנוע את תביעתה של המשיבה. לדידה טעה בית המשפט קמא בקובעו כי תביעות המפרק הינן לסעד הצהרתי ועל כן הן נבדלות מתביעת המשיבה ובכך שלא נדרש לשאלה באיזו מידה יקדמו ההכרעות בתביעות המפרק את הדיון בתובענת המשיבה. לבסוף גורסת המבקשת כי השאלה שעל הפרק מעלה שאלה משפטית עקרונית והיא נועדה למנוע החלטות שיפוטיות סותרות באותו עניין ממש.

5.

מצאתי לדחות את בקשתה של המבקשת וזאת אף מבלי לקבוע עמדה בשאלה האם היה מקום לעכב את ההליכים בתובענת המשיבה כשם שביקשה. משהשאלה נידונה זה מכבר על-ידי שתי ערכאות לעומקה, תוך בחינת מאפייניה של כל תביעה והסעדים המתבקשים בה, ומשנמצא על-ידי אותן ערכאות כי התביעה האחת אינה מוציאה את רעותה, אין מקום לשוב ולבחון את השאלה בפעם השלישית. השאלה שעל הפרק נוגעת לעניינם של הצדדים ולתכני תביעתם ואינה מעלה שאלות משפטיות נרחבות המצדיקות עריכת דיון בה בפעם השלישית. האינטרס שעלול להיפגע עקב ניהולם הכפול של ההליכים כטענת המבקשת, אינו מעורר חשש כבד לעיוות דין שהיה בו כדי להצדיק את התערבותנו לשם מניעתו. אשר על-כן מצאתי לדחות את הבקשה.