פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4346/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אליהו פרטוש
נ ג ד
המשיבה:
צים - מגורי יוקרה בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטות
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.1.2017 ומיום 4.5.2017 ברע"א
29691-01-17 (ע"י השופטת
ו' פלאוט
)
בשם המבקש: עו"ד
אליהו בר-עוז
החלטה
1.
ביום 2.10.2014 נתן בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני ) פסק דין, שבסופו הורה כי "הנתבע 1" ישלם למשיבה בבקשה זו דמי שימוש ראויים, כמו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (ת.א. 2405-10-11, להלן: פסק הדין ). המחלוקת בבקשה דנן נובעת מכותרתו של פסק הדין, בה צוין מר יצחק פרטוש (להלן: המנוח ), כ"הנתבע 1", עליו הוטל החיוב הכספי, בעוד אין חולק כי הוא נפטר לפני תחילת ההליכים המשפטיים הרלבנטיים. זאת, בעוד מר אליהו פרטוש - המבקש בבקשה דנן - צוין בכותרת פסק הדין כ"נתבע 2". יוער כי בסופו של פסק הדין נכתב כי הוא ניתן "בנוכחות הנתבע 1", וזאת, כאמור, כאשר אין חולק כי הנתבע 1 שבכותרת - המנוח - נפטר זמן רב לפני מתן פסק הדין.
להשלמת התמונה העובדתית, יצוין כי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטים מ' נד"ב ו- א' מקובר ) קיבל באופן חלקי (בהסכמת הצדדים) ביום 14.10.2015 את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום, והורה על ביטול החיוב בדמי השימוש, כאשר החיובים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד יעמדו בעינם (ע"א 45245-11-14).
2.
ביום 8.11.2016 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה להבהיר את זהותו של "הנתבע 1" בפסק הדין, וביום 13.12.2016 קבע בית המשפט כי "הכוונה בפסק הדין הייתה לחייב את מר פרטוש אליהו. מר פרטוש יצחק המנוח לא היה יכול להתייצב להקראת פסק הדין, ומי שהתייצב להקראת פסק הדין וזוהה כנתבע מס' 1 הוא מר פרטוש אליהו".
3.
המבקש לא השלים עם החלטתו זו של בית משפט השלום, וביום 12.1.2017 הגיש עליה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי, יחד עם בקשה להבהיר האם ערעור ברשות הינו ההליך הנכון או שדרך ההשגה הראויה על החלטת בית משפט השלום הינה ערעור בזכות. ביום 17.1.2017 קבע בית המשפט (השופטת ו' פלאוט ) כי בקשה לרשות ערעור הינה דרך ההשגה הנכונה, וביום 4.5.2017 הורה על דחיית הבקשה. בית המשפט עמד, בין היתר, על כך שמגופו של פסק הדין של בית משפט השלום עולה בבירור כי "הנתבע 1" הינו המבקש ולא המנוח, וכי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים מוגדר המבקש במפורש בתור "הנתבע 1". מכאן, קבע בית המשפט, כי רישומו של המנוח כ"נתבע 1" בכותרת פסק הדין נגרם אך בשל טעות מנהלית-טכנית שבית משפט השלום לא היה ער לה (רע"א 29691-01-17).
4.
כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט קמא מיום 4.5.2017, תוך שהוא משיג גם על קביעתו של בית המשפט מיום 17.1.2017 לפיה דרך ההשגה הנכונה על החלטת בית משפט השלום הינה ערעור ברשות ולא ערעור בזכות. כן מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש. טענתו העיקרית של המבקש היא כי בית משפט השלום לא היה מוסמך ליתן הבהרה לפסק דינו בחלוף שנים ממתן פסק הדין ולאחר שערכאת הערעור סיימה לדון בתיק.
5.
בקשה זו מוטב היה לו לא הייתה מוגשת מלכתחילה, ומשהוגשה - דינה להידחות. כפי שקבעו הערכאות קמא, חרף השגגה שנפלה בכותרת פסק הדין, ברור לכל כי החיובים שבפסק הדין אינם מוטלים על המנוח, שמלכתחילה לא לקח כל חלק בהליכים, אלא על המבקש (יבדל"א). היתממותו של המבקש מקוממת, והניסיון להיתלות בטעות טכנית בכותרת, במטרה להשתמט מחיוביו, הינו סר טעם וחסר תום לב. דברים אלה נאמרים למעלה מן הצורך, שכן הבקשה לרשות ערעור אף אינה עומדת כלל בתנאי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , לפיה
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך.
6.
אשר על כן, הבקשות לרשות ערעור ולעיכוב ביצוע נדחות. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ב
בתמוז התשע"ז (16.7.2017).
ש
ו פ ט