רע"א 4350/15 דניאל קורן נ. אורן הראל ,עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.5.2015 בפש"ר 1296-09 (סגן הנשיאה א' אורנשטיין ), בגדרה נתקבלה בקשתו של המבקש (להלן: קורן ) להורות על עיכוב ביצוע פסק דין במסגרתו חויב קורן בתשלום סך של כ-3 מיליון ₪, בכפוף לחתימה על תצהיר , הכל כמפורט להלן.

2.

להלן תקציר העובדות: בשנת 1999 העביר אחיו של קורן לאמו דירה שהייתה בבעלותו (להלן: הדירה ) ללא תמורה. בחלוף כארבע שנים העבירה האם לקורן את הזכויות בדירה ללא תמורה. בשנת 2009 הוכרז אחיו של קורן (להלן: החייב ) כפושט רגל, ובמסגרת הליכי הכינוס נודע למשיב 1 (להלן: הנאמן ) על דבר העברת הזכויות בדירה מהחייב לאמו. הנאמן הביא את הדברים לפני בית המשפט המחוזי אשר נתן צו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה בדירה (להלן: צו המניעה הזמני ), והורה על רישום הערה מתאימה בפנקס רישום המקרקעין. לטענת הנאמן, העברת הזכויות בדירה מאת החייב לאמו מהווה 'הענקה אסורה' לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ומשכך יש לראותה כבטלה. כפועל יוצא מכך, טען הנאמן, גם העברת הזכויות מהאם לקורן בטלה, ועל האחרון לשלם לקופת הכינוס את שווי הדירה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. ביום 13.5.2015 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בו נתקבלו טענותיו של הנאמן, ונקבע כי העברת הזכויות בדירה מאת החייב לאמו הייתה בגדר 'הענקה אסורה' ועל כן היא בטלה. בהמשך נקבע כי העברת הזכויות מאת האם לקורן ללא תמורה הייתה פסולה אף היא (קביעה זו היא העומדת במוקד ערעורו של קורן על פסק הדין), וקורן חויב לשלם לקופת הכינוס את מלוא שוויה של הדירה בסך של כ- 2.5 מיליון ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין, וכמו כן חוייב בתשלום הוצאות בסך של 17,500 ₪.

3.

לאחר מתן פסק הדין, ובמקביל להגשת ערעור, הגיש קורן בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי בחן את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות והגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להֵעתר לבקשה. לצד זאת, התנה בית המשפט המחוזי את עיכוב הביצוע בהגשת תצהיר על-ידי קורן עד ליום 15.6.2015 "בו יאשר שלא תעשה כל דיספוזיציה בדירה, לרבות השכרתה לאחר ללא הסכמת הנאמן וזאת עד למתן פסק הדין בערעור ובכפוף לו, וכי ככל שיידחה הערעור יהיה הנאמן רשאי לממש את הדירה להבטחת ביצוע פסק הדין ובכפוף לכל דין" .

מכאן הבקשה שלפני.

4.

לטענת קורן, אין הצדקה להתנות את עיכוב הביצוע בהגשת תצהיר כאמור, שעה שכבר ניתן צו המניעה הזמני. בנסיבות אלו, טוען קורן, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק אשר יִגרם לו אם לא תתקבל בקשתו "גדול עשרות מונים" מהנזק שייגרם לקופת הכינוס אם תתקבל בקשתו. לדבריו, הֵעתרות לבקשתו אינה גורעת מצו המניעה הזמני, וככל שיידחה הערעור – בידיו של הנאמן לנקוט בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותו למימוש פסק הדין. נוסף על האמור מדגיש קורן את העובדה שבדירה מתגוררים גם בני משפחתו, אשר הוא "אינו יכול להתחייב בשמם לפינוי מהדירה" ; את מצבו הרפואי הקשה הכרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות; את קשייו המשפחתיים שהתעוררו בעקבות ההליך המשפטי; ואת עברו החף מהתדיינויות משפטיות קודמות.

5.

דין הבקשה להִדחות. בית המשפט המחוזי שקל ואיזן כראוי. פרישת רשת בטחון נוספת, בדמותה של הדרישה להגשת תצהיר מטעם קורן, תסייע, אם אמנם יִדָּחה הערעור, במימוש פסק הדין. דרישה זו היא סבירה בנסיבות העניין, ולא מצאתי עילה להתערב או לשנות מהחלטה זאת. לא למותר לציין, כי קורן אינו נדרש לחתום על תצהיר הכולל התחייבות גורפת שלא לעשות דיספוזיציה בדירה, אלא התחייבות שלא לעשות זאת "ללא הסכמת הנאמן" . בכך יש כדי 'לרכך' דרישה זאת, שכן קורן יהא רשאי לערוך עסקאות בדירה ככל שהדבר אינו עומד בסתירה, לפי השקפת הנאמן, לאינטרסים של שאר הנושים.

6.

הכדור נמצא אפוא בידיו של קורן. אם יתן תצהיר כנדרש, יעוכב הביצוע כפי שביקש ולו הוא זכאי. יתן – יעוכב, לא יתן – לא יעוכב.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. קורן נדרש בהחלטת בית המשפט המחוזי להגיש את התצהיר עד ליום 15.6.2015 אך מסיבות שלא פורטו לפנַי טרם הגישוֹ. ככל שמעוניין קורן בעיכוב הביצוע יגיש את התצהיר כנדרש עד ליום 7.7.2015.