פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
בשבתו כבית-משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א 4352/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים
:
1. שמואל מרבלי
2. אודית מרבלי
נגד
המשיבים
:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד שמואל לביא
בתפקידו כמנהל מיוחד
3. הוועד המקומי עץ אפריים
4. דינה מאירוב
בקשה
להבהרת פסק-דין
בשם
המערערים
:
עו"ד שמעון לביא
בשם
המשיבים
2-1:
עו"ד
שמואל לביא
בשם
המשיב 3: אין הופעה
בשם
המשיבה 4: עו"ד גדעון רוזנר
החלטה
השופטת ד' דורנר :
בתאריך 17.1.99 נדחתה על-ידי בית-משפט זה בקשת המערערים למתן סעד זמני לתקופה שבה תלוי ועומד ערעורם (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע, כי "הוצאות הבקשה נקבעות בסך של 10,000 ש"ח שישולמו לפי תוצאת הערעור ובנוסף להוצאות שתפסקנה שם". בתאריך 12.11.00, לאחר דיון במעמד הצדדים בערעור, קבענו בפסק-דיננו כי "בהמלצת בית-המשפט חזרו בהם המערערים מערעורם ואנו דוחים אותו. אין צו להוצאות" (להלן: פסק-הדין).
מכאן הבקשה שבפנינו, שהוגשה על-ידי הצדדים במשותף, להבהיר אם פסק-הדין ביטל גם את החיוב בהוצאות שהושת על המערערים במסגרת ההחלטה בבקשתם למתן סעד זמני. טענת המערערים היא, כי הסכמתם לדחיית הערעור תחת מחיקתו נבעה מכך שהוצע להם על-ידי בית-המשפט כי יסכימו לדחיית הערעור תמורת ביטול חיובם בהוצאות כלשהן. עוד טענו המערערים, כי משלא פעלו המשיבים לסיוג פסק-הדין באופן שייאמר בו במפורש כי ההוצאות שנקבעו בהחלטה אינן מבוטלות, יש לקבוע כי פסק-הדין מבטל גם את ההוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה.
מנגד, טענת המשיבים היא כי ההוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה היו בגין הטרחה שבניהול הליך הביניים, והן אינן קשורות לפטור מחיוב בהוצאות בהליך העיקרי שניתן למערערים.
פסק-דיננו, שניתן ביחס לערעור בלבד, מדבר בעד עצמו, ובהיעדר הסכמה מפורשת של המשיבים ממילא אינו יכול לשקף ויתור של המשיבים על כספים שנפסקו לטובתם בגדרי ההחלטה. התוצאה היא איפוא, שפסק-הדין כשלעצמו אינו מבטל את חיוב המערערים בהוצאות שנפסקו בהחלטה.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, י"ז באלול תשס"א
(5.9.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט