רע"א 4353/15 פלוני נ. מדינת ישראל - קצין התגמולים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.4.2015 (ע"ו 35092-01-15, השופט הבכיר י' גריל

והשופטות ב' טאובר ו- ת' שרון-נתנאל ). בית המשפט המחוזי קיבל בפסק דינו ערעור שהגיש קצין התגמולים, הוא המשיב בהליך דנן, על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) שליד בית משפט השלום בחיפה מיום 2.12.2014 (ע"נ 39354-03-14, השופט י' פרידמן , ד"ר א' קורת וד"ר צ' בן-ישי ).

2.

המבקש גויס לשירות מילואים בגדוד שריון במלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה הוא השתתף בקרב בעיירה בינת ג'בל, ובמהלכו עבר אירועים קשים ומסכני חיים. במהלך הקרב נהרגו שניים מחבריו של המבקש לפלוגה וחברים אחרים נפצעו, כשהוא עד לדברים.

3.

בעקבות אירועים אלה פיתח המבקש פגיעה נפשית פוסט טראומתית. פגיעה זו הוכרה על-ידי קצין התגמולים, והוא הוכר כבעל 30% נכות.

4.

לאחר המלחמה אובחנה אצל המבקש גם מחלת סוכרת מסוג 2. המבקש תבע להכיר במחלת הסוכרת כפועל יוצא של האירועים שחווה. תביעה זו נדחתה על-ידי קצין התגמולים, המשיב, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין האירועים שהמבקש חווה במלחמת לבנון השנייה.

5.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לוועדת הערעור לפי חוק הנכים (להלן: ועדת הערעור ), והדיון בו התמקד בשאלת הקשר הסיבתי. פרופ' עינת, המומחה מטעם קצין התגמולים, חיווה דעתו כי סוכרת מסוג 2 נחשבת למחלה תורשתית, וכי רק השמנה עשויה לגרום להתפרצות מוקדמת שלה. לעומת זאת, דחק נפשי, כך קבע, אינו גורם להופעה של סוכרת מסוג זה וממילא אין קשר סיבתי בינה לבין שירותו הצבאי של המבקש. מנגד, המבקש הציג חוות דעת של פרופ' וינשטיין, שלפיה קיימת אסכולה עדכנית אשר מכירה בקשר בין דחק נפשי לבין סוכרת מסוג 2. בחוות הדעת מטעם המבקש נטען אפוא שהוא לקה במחלה עקב הלחץ הנפשי שחווה במהלך הקרב ולאחריו, וכן עקב הטיפול התרופתי שאותו הוא מקבל על-מנת להתמודד עם הפגיעה הנפשית. להשלמת התמונה, יצוין כי מטעם קצין התגמולים הוגשה גם חוות דעת משלימה שנכתבה על-ידי פרופ' וייס, שתמכה במסקנה שלפיה הרקע למחלה אינו טראומה או דחק נפשי, כי אם השמנת יתר.

6.

במישור העקרוני, ועדת הערעור קיבלה בפסק דינה את העמדה שהציג פרופ' וינשטיין מטעם המבקש, ולפיה קיימת אסכולה המכירה בקשר רפואי אפשרי בין דחק נפשי לבין סוכרת מסוג 2. עם זאת, במישור הפרטני, ועדת הערעור הוסיפה וקבעה כי מחלת הסוכרת שבה לקה המבקש לא נגרמה עקב הטראומה שחווה במלחמת לבנון השנייה, אלא מסיבות אחרות. ועדת הערעור ביססה קביעה זו על פרק הזמן שחלף בין המלחמה לבין התפרצות המחלה. היא הצביעה על כך שרק בתחילת 2008 – כשנה וחמישה חודשים לאחר הקרב בבינת ג'בל – אירעה קפיצה דרמטית בשיעור הסוכר בדמו של המבקש ואובחנה אצלו סוכרת. ועדת הערעור קבעה כי בשים לב לכך לא מתקיים תנאי הכרחי לביסוסו של הקשר הסיבתי במקרים מן הסוג דנן, גם לפי אמות מידה מקלות – התנאי שעניינו סמיכות זמנים בין האירועים.

7.

יחד עם זאת, ועדת הערעור קבעה שגם בהיעדר קשר סיבתי בין הטראומה בקרב לבין מחלת הסוכרת, ניתן לקבוע כי התסמונת הפוסט-טראומתית שממנה סבל המבקש לאחר המלחמה גרמה להחמרה במצב מחלתו. בהמשך לכך, ועדת הערעור העמידה את שיעור ההחמרה במחלה על מחצית.

8.

קצין התגמולים הגיש ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור, והמבקש הגיש ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור מטעם קצין התגמולים ודחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי לא חלק על קביעותיה של ועדת הערעור – לא במישור העקרוני ולא במישור הפרטני. עם זאת, הוא קבע כי ועדת הערעור חרגה מסמכותה כאשר קבעה שהתסמונת הפוסט-טראומתית הובילה להחמרה במצב הסוכרת של המבקש. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שבמסגרת קביעה זו ועדת הערעור בחנה למעשה קיומו של קשר סיבתי בלתי אמצעי בין נכות מוכרת לנכות מוסבת – נושא אשר נתון לסמכותה של ועדה רפואית ולא של ועדת ערעור (בהפניה לתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 ולע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן , פ"ד מה(5), 374, 390 (1991) אשר נסב על הוראות תקנה זו). בית המשפט המחוזי הורה אפוא על הבאת עניינו של המבקש בפני ועדה רפואית, שתבחן את שאלת הקשר בין מחלת הסוכרת לבין התסמונת הפוסט-טראומתית שממנה סובל המבקש, ובהתאם לכך תקבע את שיעור הנכות שלו.

9.

הבקשה שלפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש אינו חולק על כך שלוועדת הערעור לא הייתה נתונה סמכות לדון בשאלת קיומו של קשר סיבתי בלתי אמצעי בין נכות מוכרת לנכות מוסבת – כפי שקבע בית המשפט המחוזי. טענותיו של המבקש מתמקדות אפוא בקביעה שלפיה לא התקיים קשר סיבתי ישיר בין מחלת הסוכרת לבין האירועים שחווה במלחמת לבנון השנייה. בעיקרם של דברים, המבקש טוען כי מחלת הסוכרת שבה לקה התפרצה במועד מוקדם יותר מזה שנקבע על-ידי הערכאות הקודמות, בסמוך לתום המלחמה. בנוסף לכך, הוא טוען שאין בפער הזמנים שנקבע על-ידי ועדת הערעור כדי לסתור את טענותיו באשר לסיבה שבגינה לקה בסוכרת מסוג 2. על כן, לשיטתו, לא היה מקום לשלול קשר סיבתי בין הטראומה שחווה במהלך הקרב לבין גרימת המחלה. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לטענותיו בעניין מועד התפרצות המחלה, ומכאן שפסק דינו אינו מנומק כנדרש. לשיטת המבקש, פגם זה מצדיק הענקת רשות ערעור בעניינו.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובאסמכתאות שצורפו לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב. היא נטועה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, ובאופן ספציפי בשאלה מתי התפרצה מחלת הסוכרת אצל המבקש. היא אף מתמקדת בטענות עובדתיות מובהקות. אם כן, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו בהלכת חניון חיפה לעניין מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' הדר חיפה (מצת אור) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

11.

לא התרשמתי כי נפלו "פגמים מהותיים", כהגדרת המבקש, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מצדיקים הליכים ערעורי נוסף. פסקי הדין של ועדת הערעור ושל בית המשפט המחוזי בעניינו הם מפורטים ומנומקים. הם כוללים התייחסות קונקרטית לשאלת מועד פרוץ המחלה אצל המבקש, כמו גם לממצאים אחרים שמצביעים על כך שהיא לא נגרמה מהטראומה שאליה נחשף המבקש בחודש אוגוסט 2006. לא למותר להזכיר עוד, כי ערעור על החלטה של ועדת הערעור ניתן להגיש בנקודה משפטית בלבד (סעיף 34(א) לחוק הנכים). אין בטענותיו של המבקש בעניין זה, אשר נסבות כאמור בעיקרן על ממצאים שבעובדה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

12.

בשולי הדברים, אחזור ואזכיר את המסקנה העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי: טענותיו של המבקש באשר לקיומו של קשר סיבתי בלתי אמצעי בין נכות מוכרת לנכות מוסבת ייבחנו על-ידי ועדה רפואית, בהתאם לדין. מובן שאין בהחלטה דנן כדי להשפיע על בחינה זו, או על זכויות אחרות של המבקש.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובתו של קצין התגמולים, אין צו להוצאות.