בש"פ 4353/99 מדינת ישראל נ. אופיר בן סימון

זוהי בקשה שניה להארכת מעצר מעבר ל9- חודשים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

ההאשמה המיוחסת למשיב היא אשמת רצח בכוונה תחילה.

נושא קיומן של ראיות לכאורה עלה בערר על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ובית משפט זה (כבוד השופטת ד' דורנר) דחה טענה זו באמצו את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה שהורה על מעצרו של המשיב מלכתחילה. בהארכה ראשונה של מעצרו נדונה שוב שאלת מסוכנותו של המשיב ונקבע, כי זו מחייבת הארכת מעצרו. בפני בקש הסניגור המלומד לעורר את שאלת הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא כשהוא מציין את מחלתו של המשיב שבגינה סבר, ויכול היה לסבור, כי הוא מאויים ולכן פעל מתוך הגנה עצמית. טענה זו הועלתה עוד בערר על מעצרו ונדחתה ואין לי אלא לשוב ולדחותה. אין בכך כדי לנקוט עמדה בשאלה זו לגופה והיא תתברר במשפט עצמו.

המשפט קבוע ל18.7.99- לסיום עדי ההגנה ול20.7.99- לסיכומי הצדדים. מכאן, שיש להניח כי מועד מתן פסק-הדין אינו רחוק.

אשר על כן, מקבלת אני את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- יום מיום 5.7.99 או עד למתן פסק-הדין, לפי המוקדם.

הסניגור ציין, כי המשיב זקוק לטיפול מיידי ודחוף בתחום הנפשי. תשומת לב שלטונות בתי הסוהר מופנית לכך שראוי לבדוק את הנושא ולהגיש טיפול ככל שהדבר נחוץ.