רע"א 4354/02 זרמי חיים נ. עו"ד דורון סטריקובסקי

1.המשיב מס' 2, בנק אוצר החייל בע"מ - שהוא הזוכה - נקט הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת – שהיא החייבת - לגביית חובות שהיא חבה לו, על דרך של מימוש משכנתא שהוטלה על מספר דירות שבבעלותה של המבקשת. המשיב מס' 1, עו"ד ד' סטריקובסקי - שהוא כונס הנכסים מטעם המשיב מס' 2 - מכר אחת מן הדירות למשיבה מס' 3.

ראש ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (כבוד הרשמת א' עפרון), בהחלטתו מיום 12.3.02, אישר את המכירה. כמו כן הרשה למבקשת לערער על החלטתו. המבקשת ערערה על ההחלטה - וככל הידוע הערעור לא נדון עדיין - ובגדר ערעורה גם ביקשה לעכב את הליכי המכירה. בקשתה של המבקשת לבטל את ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.5.02.

ביום 22.5.02 הגישה המבקשת לבית המשפט העליון בקשה להרשות לה לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.5.02. כמו כן הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי "לעכב ו/או להשהות" את ביצוע החלטתו מיום 9.5.02. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 30.5.02, הורה לעכב את ההליכים עד למתן החלטה בבקשתה של המבקשת להרשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

בינתיים עתרו המשיב מס' 2 והמשיבה מס' 3 לבית המשפט המחוזי וביקשו לבטל את ההחלטה לעכב את ההליכים. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 16.6.02, סבר שהיה על המבקשת לבקש רשות לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 12.3.02 ולפיכך קבע שאין בפניו "ערעור שהוגש כדין" ומכאן ש"כל החלטת ביניים שניתנה בתחומיו אין לה בסיס דיוני". לפיכך ביטל את החלטתו מיום 30.5.02 שבה הורה לעכב את ההליכים "ופירוש הדבר הוא שההליכים ימשכו כסדרם". עם זאת, הורה למבקשת לעתור לבית המשפט העליון לעיכוב ההליכים, וכן הורה למשיב מס' 1 להמנע מלבצע הליכים כלשהם לקידום הליכי המכירה.

ביום 24.6.02 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט העליון בגדר בקשתה הנזכרת להרשות ערעור, לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.5.02, וכן להוסיף נימוקי ערעור.

בהחלטותי מיום 12.6.02 ומיום 26.6.02, הוריתי למשיבים להשיב על בקשותיה של המבקשת. כמו כן הוריתי לעכב את ביצוע ההחלטה בדבר מכירת הדירה הנדונה, עד להחלטה אחרת. המשיבות השיבו על הבקשות. החלטתי להרשות ערעור בבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.בעלי הדין אינם חולקים על כך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 16.6.02, שבה ביטל את החלטתו הקודמת מיום 30.5.02, בדבר עיכוב ההליכים עד להחלטת בית המשפט העליון, בטעות יסודה. זאת משום שבבואו לתת את החלטתו סבר שלא ניתנה למבקשת רשות לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 12.3.02, למרות שראש ההוצאה לפועל הרשה ערעור על החלטתו. אולם, באי כוח בעלי הדין, חלוקים לגבי תוצאותיה המשפטיות של הטעות. לדעת המבקשת, בתמצית, משלא נתברר עדיין הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ומחמת הפגמים שנפלו, לדעתה, בהליכים בענין עיכוב הביצוע, יש לעכב את הליכי המכירה עד להחלטה בערעורה של המבקשת לפני בית המשפט המחוזי, על מנת למנוע נזקים חמורים ומצב בלתי הפיך. כנגדה טוענים המשיבים, בתמצית, כי בהחלטתו מיום 28.4.02 - שעניינה היה לכאורה רק עיכוב הליכי המכירה - נתן בית המשפט המחוזי את דעתו על מכלול טענות הערעור של המבקשת לגופן. כפי שציינו, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, אחרי בחינת ההליכים שהיו בענין זה ועיון בטענותיהם של בעלי הדין, כי "דעתי היא כי התשתית העובדתית שנפרשה במסמכים שהונחו בפני, מורה על כך שההליכים בוצעו כדין, בדרך מקובלת ובתום לב. ראש ההוצאה לפועל קיימה בירור מקיף בעניין המחיר שניתן לקבל עבור הדירה וקבעה, על פי הנתונים העניניים, שזו התמורה שניתן להגיע אליה בנסיבות הזמן, התנאים הכלכליים וכוחות השוק. הבירור היה כאן עובדתי בעיקרו, והמסקנות שהגיעה אליהן ראש ההוצאה לפועל הינן נכונות ומבוססות על הנתונים שהיו בפניה. עיקר הדברים: לא מצאתי יסוד לעכב את הליכי המכירה, והם יימשכו כסדרם עד לסיומם. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזה".

3.אינני רואה צורך לדון בהחלטתי זאת - שעניינה בקשתה של המבקשת להרשות ערעור וכן בקשתה לעכב את ההליכים - בשאלה אם מעלות הבקשות שלפנינו שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקות דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ) , פ"ד לו(3) 123). כמו כן אינני רואה צורך לדון בפגמים שנפלו, לדעת המבקשת, בהליכי עיכוב הביצוע ובהליכי המכירה. (לענין ביטול הליכי מכירה בהוצאה לפועל או עיכובם ראה החלטותי ברע"א 2404/01 וקנין נ' בראון , פ"ד נו(1) 913; רע"א 667/01 עיזבון המנוח ברביה נ' היפר מטל , פ"ד נו(2) 5; ורע"א 8646/01 אסקבל נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם)).

בעיני העיקר הוא שעד היום טרם נדון לגופו

ערעורה של המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 12.3.02 - שהוגש, כאמור, לאחר שניתנה רשות לערער - ועד להכרעה בו יש הצדקה לעכב את ההליכים; זאת בעיקר משום החשש כי למבקשת יגרמו נזקים שאי אפשר יהיה לתקנם (לענין סעד זמני ועיכוב ביצוע בהליכי פינוי ראו, בין היתר: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), בעמ' 615 ובעמ' 859). אעיר כאן כי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 28.4.02, הביע דעתו על סיכויי הערעור, אולם אין בכך, כמובן, כדי לחרוץ את גורלו של הערעור. כנגד אלה מונחים על כף המאזניים הנזקים שייגרמו למשיב מס' 2 ובמיוחד למשיבה מס' 3, עקב עיכובי ההליכים. יש לדון ולהחליט, אפוא, בערעורה של המבקשת במועד קרוב ככל האפשר.

4.לפיכך אני מורה לעכב את הליכי המכירה עד להכרעה בערעורה של המבקשת בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי יעשה ככל יכולתו על מנת שהערעור יישמע וההכרעה בו תינתן, תוך 10 ימים לכל היותר.