רע"א 4356/11 משגבים חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' ברוש ) שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן בתביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) נגדם, ולחלופין להמיר את הערובה הכספית בבטוחה אחרת.

1.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים בגין חוב כספי של כ-3.5 מליון ש"ח. בית המשפט (כב' הרשם חגי ברנר) קיבל את בקשתם לרשות להתגונן בחלקה. הרשות להתגונן ניתנה ביחס לטענה אחת מתוך שתי טענות, לאחר שנקבע כי הטענה הנוספת כוללנית, איננה מפורטת ואינה נתמכת במסמכים כלשהם.

2.

המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו, וביום 9.11.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' ברוש ) את הערעור בחלקו ונתן רשות להתגונן בשתי הטענות. אולם ביחס לטענה הנוספת קבע כי הרשות תותנה בהפקדת ערובה בסך של 300,000 ש"ח בתוך 60 יום ממתן פסק הדין. פסק הדין ניתן במעמד הצדדים.

3.

ביום 13.1.2011 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור אותם מהפקדת הערובה ולחלופין להמירה בשעבוד על נכס (להלן: בקשת הפטור ). המשיב התנגד, וביום 4.5.2011 דחה בית המשפט את בקשת הפטור בקובעו: "עם מתן ההחלטה סיים בית המשפט מלאכתו והיה על המערערים, אם ביקשו לתקפה להגיש ערעור עליה".

4.

מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת להחלטה שדחתה את בקשת הפטור. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי קבע את סכום הערובה מבלי ששמע את טענותיהם ביחס למצבם הכלכלי הקשה ובדבר יכולתם לעמוד בהפקדת הסכום שקבע; ומבלי שערך דיון כלשהו בבקשת הפטור – כל זאת בניגוד להלכה פסוקה בעניין. עוד נטען כי ההחלטה אינה מנומקת.

5.

נתבקשה תשובת המשיב. לגישתו, בקשת הפטור ובקשת רשות הערעור דנן אינן אלא ניסיון לשנות מפסק הדין. לטענתו, בקשת הפטור הוגשה באיחור, לאחר שפסק הדין בערעור הפך חלוט ולכן צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי יש להשיג עליו בדרך של ערעור. לגופו של עניין טוען המשיב כי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט להתנות רשות להתגונן בתנאים. על כן טענות בדבר מצבם הכלכלי היו על המבקשים להעלות בבקשת הרשות להתגונן לפני הרשם, ומשלא הועלו במועד זה דינן להידחות. עוד נטען כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו כנטען על ידם.

6.

לאחר עיון בחומר שלפניי, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשת הפטור הוגשה בחלוף המועד שקבע בית המשפט המחוזי להפקדת הערובה וממילא בחלוף המועד להגיש בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת הפטור עתרו המבקשים לשנות את תנאי הערובה שנקבעו בפסק הדין בערעור. גם אם אניח לטובת המבקשים – לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך – כי בנסיבות מסוימות ניתן לפנות לערכאת הערעור בבקשה לעיון מחדש, אין זה המקרה. תמונת המצב המתקבלת בענייננו מלמדת כי בקשת הפטור עוקפת את הצורך להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק הדין, משחלף המועד להגשתה. לכך אין לתת יד. ככל שהמבקשים סבורים כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואיני מביע כל עמדה בעניין, הם רשאים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשם. למותר לציין כי גם בעניין זה אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה כאמור, אם תוגש.

7.

הבקשה נדחית. בשל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ניתנת אורכה של 14 יום לקיום התנאי שקבע בית המשפט המחוזי. המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום של 7,500 ש"ח.