רע"א 4362/21דויד חי שמואלי נ. בנימין ראובן

1.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) תבע את המבקשים בטענה ל"מעשה הטעייה ותרמית" משנת 2007 בקשר להשקעת כספיו ברומניה. ביום 1.2.2021 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' פלד ) את בקשת המבקשים לסלק את התובענה על הסף. נקבע כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום מאחר שסכום הסעד שהועמד לצורכי אגרה נמצא בסמכותו, והתביעה חוזית בעיקרה (ואינה עניין כלכלי); וכי הפורום הנאות לבירור התובענה הוא ישראל, ולא רומניה. עוד נקבע כי טענות המבקשים בעניין סתירות עובדתיות בכתב התביעה, בעניין היעדר עילה ובעניין היעדר יריבות כלפי המבקש 3 דורשות בירור עובדתי, ולכן אין בהן עילה לסילוק על הסף. לבסוף, נדחתה הבקשה לסלק את התובענה על הסף מחמת התיישנות; צוין כי המשיב טוען שנודעו לו עובדות רלוונטיות לתביעה רק בשנת 2015, והדבר טעון בירור.

2.

המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום. ביום 22.4.2021 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן ) רשות לערער בשאלת הסמכות העניינית, בשים לב להשפעתה על זכויות הצדדים ועל ניהול ההליך ולאמת המידה המקילה בבחינת טענות אלו. לגוף העניין נמצא כי נימוקי בית משפט השלום מבוססים ואין להתערב בהם, והערעור נדחה. אשר ליתר רכיבי הבקשה, נקבע כי אין מקום לתת רשות לערער בהם, בין היתר בשים לב לכך שסילוק תובענה על הסף הוא צעד שיש לנקוט "רק כאשר כלו כל הקיצין", ולצמצום בהתערבות בהחלטה דיונית שמאפשרת להמשיך לברר הליך לגופו.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי תובענה בעלת מסכת עובדתית דומה נמחקה נגד המבקש 3, ועל כן יש למחוק אותו גם מהתובענה דנן; כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא רומניה; כי אופייה הכלכלי של התובענה מצדיק לברר אותה במחלקה הכלכלית; וכי בהתאם לסכום הנתבע בפועל, יש לנהל אותה בבית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.