רע"א 4364/18 ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ נ. כארמור-פתרונות משולבים לרכב בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופט עאטף

עיילבוני

לדחות בקשה לסילוק על הסף שהוגשה בת"א 22288-07-15, וזאת משלל עילות, ובהן העדר עילה כנגד המבקש 2, ויתור, מעשה בית דין, שיהוי, אי קיום החלטות משפטיות ועוד.

2.

בקשת רשות הערעור משתרעת על פני 30 עמודים בכתב צפוף (בקשת הסילוק כללה רק 5 עמודים, וזאת משום שבית המשפט קמא השכיל להגביל את המבקשים ביחס לאורך הבקשה), וכוללת מספר רב של טענות המבוססות על מצע עובדתי מורכב וסבוך. ביחס לבקשות מסוג זה ראוי להעיר את הדברים הבאים: בקשה לסילוק על הסף, ומקל וחומר בקשה לרשות ערעור על דחיית בקשה לסילוק על הסף, צריכה להתבסס על עילת סילוק ברורה וממוקדת (ולמצער, על מספר מצומצם של עילות סילוק כאלה), המצדיקה את סילוק התביעה ללא בירור עובדתי, ואשר ניתן לבחון אותה בפשטות ובמהירות, באופן שייעל את ההליך הדיוני. בקשות ארכניות, המתפרשות על פני שורה ארוכה של טענות סף שונות, והמחייבות בירור מרוכב, וצלילה לנבכי העובדות, אינן מתאימות לרוב לבירור בהליך של בקשה לסילוק על הסף, אלא מצביעות על כך שאת טענות הצדדים יש לברר כמקשה אחת, במסגרת הדיון בתובענה גופה.

3.

אם מזקקים מהבקשה שלפניי את העיקר, הרי שליבת טענת המבקשים בבקשת רשות הערעור היא כי יש לסלק את התובענה משום שהנושאים בהם היא עוסקת כבר הוכרעו בהסדרים שנערכו בין המבקשת 1 לבין הנאמנת שמונתה למשיבה (רו"ח עליזה שרון. להלן: " הנאמנת "), אשר אושרו על ידי בית המשפט של פירוק.

4.

עילת התביעה בגינה הוגשה התביעה הנוכחית היא שבמסווה של דרישת כספים המגיעים להם בגין עבודות שביצעו בתקופה בה התבצע במשיבה הסדר נושים (קרי מיום 29.3.2011 ואילך), דרשה וקיבלה המבקשת 1 במרמה כספים בגין חובות עבר, מהתקופה שקדמה להסדר הנושים. השאלה אם טענות אלו נחסמות מכוח הסכמים שנעשו בעבר (בין אם אושרו על ידי בית משפט ובין אם לאו) תלויה בהכרעה פרשנית (האם ההסכמים שנערכו בעבר, לפי פרשנותם הנכונה, חלים גם על טענות אלו), העשויות לחייב בירור עובדתי (למשל, בחינת השאלה האם הטענות היו ידועות בשעתו). לפיכך צדק בית המשפט קמא כשקבע כי ראוי לבחון אותן בהליך גופו, ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

5.

עיקר קצפם של המבקשים בבקשת רשות הערעור מוסב נגד קביעות בית המשפט קמא כי ההסכמים בהם מדובר אינם מחייבים את המשיבה, מאחר שנעשו בין הנאמנת לבין המבקשת 1, והמשיבה לא הייתה צד להם. לאור האמור בפסקה 4 לעיל, אינני סבור כי הקביעות האמורות היו חיוניות לצורך ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף. למעלה מהדרוש אעיר כי עיקר קביעות בית המשפט בעניין זה (גם אם לא כולן) מתייחסות לשלב בו הנאמנת פעלה מכוח תפקידה כנאמן על הסדר הנושים, ולא כשפעלה כנאמנת של המשיבה. לעובדה זו יש כמובן משמעות לעניין כוחו של הסכם שערכה הנאמנת לחייב את המשיבה, והערכאה המבררת תיתן על כך בוודאי את דעתה אם וכאשר תידרש לדון בסוגיה זו לצורך ההכרעה בתיק.

6.

לא נעלם מעיני כי בקשת רשות הערעור כללה גם טענות נוספות, כגון הטענה כי היה מקום לצרף את הנאמנת להליכים, כי המשיבה לא פעלה לפי הנחיות בית המשפט קמא עת נמנעה מתיקון כתב התביעה,

העדר יריבות, השתק שיפוטי וכיו"ב. חלקן של הטענות הללו אינן מצדיקות סילוק על הסף, חלקן נתונות לשיקול בית המשפט קמא וחלקן מצריכות בירור עובדתי. בין כך ובין כך, אין הן מצדיקות התערבות בית משפט זה במסגרת הבקשה שלפניי.

7.

לאור האמור הבקשה נדחית ללא צורך בהתייחסות. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, אינני עושה צו להוצאות.