רע"א 4366/04 מחמוד אבו סביתאן נ. מג'לס אל אסכאן

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' גל, י' צבן, צ' זילברטל) בע"א 4294/03 שניתן ביום 1.4.04. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן נגד שטר שהוגש לביצוע על ידי המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל .

2.להלן, בקליפת האגוז, העובדות הצריכות לענייננו:

א.המשיבה הגישה בקשה לביצוע שטר שנעשה על ידי המבקש ללשכת ההוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השטר. הדיון בעניין נקבע ליום 27.2.03 בבית משפט השלום בירושלים.

במועד הדיון התייצב בא כוחו של המבקש, בעוד המבקש עצמו לא התייצב. כעולה מפרוטוקול הדיון, בא כוחו ציין בפני בית המשפט כי סיבת היעדרו של מרשו אינה ידועה לו וכי לא עלה בידו ליצור עמו קשר.

בית משפט השלום (כב' הרשם מ' כדורי), קבע, בהתאם לתקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן – התקנות), כי בהעדר המצהיר לא יוכל התצהיר לשמש לתמיכה בבקשה להתנגדות לבצוע השטר ובנסיבות אלו דחה את הבקשה.

ביום 13.4.03 הגיש המבקש בקשה לביטול החלטת הרשם (בש"א 3344/03), בגדרה טען, כי אי התייצבותו נבעה מטעות בתום לב בנוגע למועד הדיון כמו גם בשל מצבו הבריאותי. עוד טען, כי לא היה ביכולתו להגיע אל בית המשפט באותו יום, בשל השלג שירד על העיר.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לבטולה של החלטת הרשם, בקובעו כי בדין החליט הרשם שלא ליתן רשות להתגונן היות שלא ניתן היה לקיים דיון לגופו של עניין באין תצהיר שיתמוך בהתנגדות. בנוסף, ציין בית משפט השלום את פרק הזמן הממושך שחלף מאז ההחלטה הדוחה את ההתנגדות ועד להגשת הבקשה לביטול.

המבקש הגיש ערעור על החלטת בית המשפט השלום ביום 3.7.03. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 1.4.04, דחה את הבקשה הן מטעמים פרוצדוראליים והן מטעמים מהותיים. בית המשפט קבע, כי מאחר שההחלטה לדחות את ההתנגדות הינה פסק דין, הרי שערעורו של המבקש עליה הוגש באיחור. הבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות אף היא הוגשה באיחור, ומכל מקום ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול ההחלטה הינה "החלטה אחרת" שערעור עליה נתון לערכאה הדיונית. מכאן הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שהערעור לא הוגש במועד, לאחר שקבע כי לא הוצגה בפניו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ואף לא החלטה בבקשה זו, ומכאן קבע שדין הערעור להידחות. גם לגופו של עניין דחה בית המשפט המחוזי את טעמי הערעור, שהתמקדו בסיבות לאי-התייצבותו של המבקש בדיון.

3.בבקשה שבפניי טוען המבקש, כי בית משפט השלום לא התייחס בהחלטתו לטעמי התנגדותו לביצוע השטר לגופו של עניין, אלא דחה את בקשת הרשות להתגונן. זאת, אף שהיה ביכולתו לעשות כן בלא חקירת המבקש, ולמצער היה עליו לבחון האם מדובר בהגנה שאינה הגנת בדים. בה בעת הוא טוען, כי בית משפט השלום לא יכול היה לבחון טענותיו לגופם של דברים, היות שבמועד הדיון לא היה בפני הרשם נוסח ההסכם הרלוונטי מתורגם לשפה העברית. כמו כן, טוען המבקש, היה על בית המשפט של ערעור להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לאפשר את התייצבותו של המבקש, ולו כנגד תשלום הוצאות, מאחר שאי התייצבותו לא נבעה מזלזול בבית המשפט. בנוסף, טוען המבקש, כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי הערעור לא הוגש במועד, היות שבית משפט המחוזי נעתר לבקשה להארכת המועד להגשתו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים אציין, בהתייחס לטענת המבקש לפיה טעה בית משפט קמא שעה שקבע כי הערעור לא הוגש במועד, כי אכן, במהלך הדיון בערעור טען בא כוחו של המבקש כי הוגשה בקשה להארכת מועד, אולם בפני בית המשפט המחוזי לא הובאה כל בקשה כאמור. בפני הגיש המבקש העתק של בקשה להארכת מועד ועליה החלטות בכתב יד שלא ניתן לדעת מהן מיהו השופט שנתנן. מכל מקום, אין מדובר בבקשה הנושאת את חותמת בית המשפט המחוזי. משכך הם פני דברים, אני סבורה כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה.

תקנה 522 (ג) לתקנות קובעת כי משלא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם. קרי, במקרה של אי הופעת המצהיר לחקירה במועד שנקבע לכך, למרות שהוזמן כדין, התוצאה היא בדרך כלל, שנשמטת הקרקע מתחת לבקשה שהוגשה ודינה להידחות (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25.11.93); ע"א 375/65 מני נ' נחושתן , פ"ד כ (1) 362, 364).

אמנם, בע"א 518/87 הנ"ל קבע בית המשפט, כי אי התייצבותו של הנתבע לחקירה לכשעצמה אינה מצדיקה דחיית בקשת רשות להתגונן. דהיינו, אי התייצבות המצהיר תביא לדחיית בקשת הרשות להתגונן רק בהתקיים נסיבות מיוחדות, כאשר התצהיר אינו מגלה עילה לכאורה להגנה בפני התביעה או כאשר התצהיר מנוסח בלשון שאינה ברורה ומשתמעת לכאן ולכאן, או אם המצהיר מתחמק ללא הסבר סביר מן החקירה הנגדית, כאשר הגנתו תלויה באמיתות טענותיו. אלא, שבמקרה שבפנינו, המבקש נעדר מהדיון בלא להודיע על כך ונמנע ממתן הסבר מספק לכך. כמפורט גם בהחלטת בית המשפט המחוזי המקובלת עלי, הסבריו להיעדרותו קלושים ואין לקבלם.

מעבר לנדרש אציין, כי כידוע, עילות התערבותו של בית משפט זה "בגלגול שלישי" הנן מצומצמות כפי שנקבע בפרשת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לא מצאתי כי בקשה זו עומדת בקריטריונים המצדיקים התערבותו של בית המשפט כערכאת ערעור שנייה ולפיכך דין הבקשה לרשות ערעור להידחות גם מטעם זה.

הבקשה נדחית אפוא.