רע"א 4367/06 פלוני נ. פלוני

א.פרשה עצובה עד מאוד. המבקשת עתרה לבית המשפט לנוער באשדוד לקבל למשמורתה את שלושת ילדיה הקטינים (בש"א 819/05). בית המשפט לנוער (השופטת נ' בן- דוד - גרדוס), בהחלטה מיום 14.2.06, לא נעתר לבקשה. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 102/06) נדחה אף הוא בפסק דין מיום 23.5.06 (סגן הנשיא טימור). ההליכים בבתי המשפט הקודמים ובבית משפט זה נוהלו על ידי המבקשת- האם בלבד, ללא ייצוג.

ב.(1) משפחת המבקשת נמצאת בקשר עם שירותי הרווחה החל משנת 1996 על רקע קשיים בתפקוד הורי, מצוקה כלכלית וסכסוכים בין ההורים. למבקשת בת מנישואים ראשונים, ילידת 1986, וארבעה ילדים, ילידי 1994, 1995, 1998 ו- 2002 מבעלה השני. ההליכים בבתי המשפט הקודמים התייחסו לילדים ילידי 1994, 1995 ו- 1998 (להלן הילדים). הבן הקטן מצוי בחזקת המבקשת.

(2) ביום 3.5.01 הוצאו הילדים בצו חירום למשפחה אומנת חסויה בעקבות התפרצות קשה של המבקשת ואיום בהתאבדות ובנטישת ילדיה. בעקבות אירוע זה הוכרזו הילדים, בהסכמת המבקשת ובעלה, כקטינים נזקקים לפי סעיפים 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך- 1960 (החלטת בית המשפט לנוער באשדוד (סגנית הנשיא – כתארה אז – ת' שפירא) מיום 8.5.01 בק"נ 2027/00).

(3) לאחר מכן הועברו שניים מהילדים למרכז חירום, שם שהו תשעה חודשים, ואילו השלישי הועבר למשפחה אומנת חסויה. במסגרת זו נערכו לילדים מספר אבחונים, שבסיומם הומלץ על השמתם במסגרות חוץ ביתיות. במקביל נערך למבקשת ולבעלה אבחון מסוגלות הורית. המבקשת נמצאה בעלת מסוגלות הורית חלקית, ונקבע, כי היא זקוקה להדרכה הורית ולטיפול. בית המשפט קיבל את ההמלצות והילדים הועברו למשפחה אומנת.

(4) הילדים נפגשו לאורך זמן עם המבקשת במרכז קשר בפיקוח מלא של שירות הרווחה. אביהם של הילדים שוהה בחו"ל ומגיע לפרקים לארץ. יצוין כבר עתה, כי על אף ניסיונותיהם של שירותי הרווחה למצוא גורם טיפולי בעבור המבקשת, היא מיאנה לשתף פעולה.

(5) במהלך שנת 2004 ערכו מומחים מטעם בית המשפט לנוער אבחון נוסף למבקשת ולילדים וכן בדקו את המשפחה האומנת. המומחים המליצו כי יש להאריך את שהות הילדים באמנה. כן נאמר, כי למבקשת, הגם שאין לשלול לחלוטין את יכולותיה ההוריות, בעיות בסיסיות שונות באישיות שלא נפרט, ובמאזן אין אפשרות כיום ליתן לה משמורת על הילדים.

(6) בשנה האחרונה הועלו על ידי המשפחה האומנת קשיים רבים בהתמודדות עם המטלות הכרוכות בטיפול בילדים. בעקבות זאת התקיימה ישיבה ביום 15.12.05 במשרדו של מנהל השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, בה הועלתה ההצעה להעביר את הילדים למסגרת פנימייתית טיפולית, עם אפשרות לשילוב ההורים בתהליך הטיפולי והפסקת האמנה הנוכחית.

(7) המבקשת עתרה לבית המשפט לנוער באשדוד, כאמור, וביקשה כי יורה על החזרת הילדים למשמורתה. בבקשה נטען, כי האבחון של המומחים משנת 2004 אינו תקף עוד; כי המבקשת פנתה למספר ניסיונות טיפול שלא צלחו, וכי היא מסוגלת לטפל בעצמה בילדיה. בית המשפט לנוער דחה את הבקשה. נקבע, כי אין ראיה חדשה, המצדיקה שינוי בהחלטות הקודמות. כן נקבע, כי שירות הרווחה ידווח לבית המשפט על התקדמות המבקשת בהליכים הטיפוליים, וכי העברת הילדים לפנימייה תתבצע בכפוף להסכמת המבקשת.

(8) כנגד ההחלטה האמורה ערערה המבקשת כאמור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו, כי לא מצא בדברי המבקשת נימוק המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט לנוער.

(9) להשלמת התמונה העובדתית אוסיף, כי ביום 30.4.06 הגישה פקידת הסעד בקשה להארכת צו הוצאה ממשמורת ובקשה לשילוב בפנימייה. בבקשה צוין, כי האמנה אינה מהווה עוד מסגרת המגינה על הילדים. בהחלטה מיום 29.5.06 האריך בית המשפט לנוער את צו המשמורת ל- 60 ימים נוספים לצורך מתן החלטה בבקשה.

(10) הבקשה הנוכחית מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור כאמור.

ג.(1) נטען, כי חוות הדעת שניתנו על ידי המומחים מטעם בית המשפט שגויות הן, וכי למבקשת מסוגלות הורית מלאה לטיפול והחזקה בילדיה. כן נטען, כי יש לאפשר לילדים להגשים את זכותם הטבעית לגדול בחיק אמם הביולוגית. עוד נטען, כי לא יעלה על הדעת, שהמבקשת בעלת מסוגלות הורית כלפי ילדה הקטן, בעוד שכלפי שלושת הילדים היא נעדרת מסוגלות כאמור. נוכח הנטען נתבקשה החזרת משמורת הילדים לידי המבקשת.

(2) התבקשה תגובת המשיבה. נסקרה בהרחבה השתלשלות האירועים, שקדמה להליך הנוכחי, וצורפו המסמכים שקדמו. נטען, כי המבקשת לא שינתה מצבה מאז חוות הדעת, וכי היא סירבה לקבל טיפול. כן נטען, כי כל חוות הדעת והתסקירים שהוכנו בעניינם של הילדים מצביעים על כך, שהמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, בעלי בעיות רגשיות אשר נחוצה להם מסגרת קבועה, חמה, מוגנת וביתית, שאין ביכולת המבקשת להעניק להם. באשר לטענת המבקשת בדבר מסוגלותה ההורית כלפי הילד הקטן נטען, כי דרכי הטיפול באשר לילד זה עדיין נשקלות, וכי כל חוות הדעת והתסקירים התייחסו ליכולתה של המבקשת לטפל בשלושת הילדים, שעניינם נדון בבקשה דנא. נוכח האמור נטען, כי בנסיבות דנן טובת הילדים עתה היא להישאר במשמורת שרותי הרווחה ולקבל את הטיפול המתאים במסגרות שייקבעו על ידי בית המשפט לנוער. הוטעם, כי אם המבקשת תסכים לקבלת טיפול מקצועי, תיבחן האפשרות בדבר החזרת הילדים למשמורתה.

ד.(1) נוכח רגישות הנושא – משמורת הילדים קיימתי שני דיונים (ב-25.6.06 וב-6.7.06) במעמד המבקשת. בדיון הראשון מסרה כי בדעתה לשכור עורך דין. בדיון השני הודיעה כי לא יכלה לעמוד בשכר הטרחה, אך אין לה עניין בייצוג של הסיוע המשפטי (שהצעתיו כאפשרות חלופית גם בדיון הראשון), שכן לא שבעה נחת מניסיונה בעבר נוכח חילוקי דעות.

(2) (א) הועלתה עוד בדיון הראשון שאלת הטיפול לו זקוקה המבקשת. בדיון השני הודיעה המבקשת תחילה, כי נכונה היא לקבל כל שינחו אותה הרשויות כדי לקבל את ילדיה, ועל כן פנתה לפרקליטה גב' זמרת לעניין זה, ו"מה שתבקש ממני אני עושה". ואכן מסרה גב' זמרת כי קוימו שיחות אחדות בינה לבין המבקשת, ונמסר למבקשת כי פקידת סעד חדשה תעסוק בעניינה, לאחר חילוקי דעות עם פקידת הסעד הקודמת, אשר הגיעו אף לכלל הליך פלילי נגד המבקשת. הוצע כי תיפגש עם פקידת סעד זו ביום ב' הקרוב (היום), ובאותו יום תיפגש עם ילדיה במרכז הקשר למשפחות במשרד הרווחה באשדוד. יצוין כי הועלתה על-ידי המבקשת בשיחות עם גב' זמרת מגבלה שהוטלה עליה בהחלטת בית משפט השלום מ-19.1.06, הכוללת מעצר בית חלקי והאוסרת עליה להתקרב לשירותי הרווחה (בגדר ההליך הפלילי). עו"ד זמרת, הגם שציינה כי דומה שאין איסור כי המבקשת תשוחח עם פקידת הסעד, קיבלה עליה באדיבותה לפנות לבית המשפט כדי להסדיר את הנדרש.

(ב) פקידת הסעד (המעבירה את התיק לעמיתתה) מסרה כי הטיפול המוצע למבקשת צופה פני עתיד, ועשוי לכלול הידוק הקשר בינה ובין הילדים בצורות שונות.

(ג) נמסר כי טרם ניתנה החלטת בית המשפט לנוער באשר להמשך הטיפול בילדים. יש לקוות שתינתן בהקדם האפשרי.

(3) כאמור, הדיון החל בהבעת הסכמה של המבקשת, אך מהרה חלה תפנית, והמבקשת חזרה לשאת דברים, ברוח דברים שאמרה בפעם הקודמת, כי אין לה כל נכונות לקיים מפגש עם ילדיה בנוכחות פקידת הסעד; היא אינה זקוקה לפיקוח, היא מחזיקה בשני ילדיה האחרים ותוכל גם להחזיק בילדים אלה. מתוך כבוד הבריות לא אדרש לאופן בו התבטאה המבקשת כלפי פקידות הסעד במפגש הקודם והנוכחי, ולגישתה כלפי כלל המוצע בהקשר הטיפול והמפגשים. עלי לומר כי מהלך הדברים בדיונים דמה במידה רבה לאשר תואר בחוות דעת המומחים. למרבה הצער לא עמדה המבקשת איפוא בדיבורה כי תפעל בשיתוף עם פקידות הסעד; היא ואמה, שנכחה באולם, תבעו השבת הילדים למשמורת המבקשת כאן ועכשיו. אין אדם נתפס על צערו ואני מכבד כמובן את רגשות המבקשת, אך היה קושי גדול, שלא בא על פתרונו, להביאה למסלול של דרך העשויה לקרבה אל מטרתה, והמחייבת קבלת טיפול וכן פעולה בצוותא עם הרשויות, וכל אלה לא בשמים הם.

(4) לצערי אין בידי ליתן רשות ערעור. לאחר שמיעת המבקשת ובאת כוח המדינה שבתי ועיינתי בחומר. המטרה שעותרת המבקשת להשיג מחייב מאמץ מצדה לפעול על פי המוצע על-ידי הרשויות, קרי, קבלת טיפול, ותיאום עם פקידת הסעד באשר לילדים במסגרת הדרגתית. אף שניתן להבין למשאלתה כאם, לא התרשמתי, לאחר האזנה למבקשת, כי ללא הטיפול המוצע וללא נכונות ממשית מצדה, מעבר להצהרה לכך לשתף פעולה, ניתן ליתן צו להשבת הילדים למשמורתה כמשאלתה. אך הקשר המיידי עם הילדים אפשרי כאן ועכשיו, ולדעתי אין סיבה שהמבקשת לא תיפגש בשלב ראשון עם הילדים כמוצע במעמד פקידת הסעד, אך על פי תיאום כמובן ניתן לשנות דבר זה בהמשך, ככל שילווה בטיפול מתאים. לא אוכל להידרש לעניין ההבדל בין הילד הרביעי לשלושת הילדים שהעלתה המבקשת, מהיעדר מידע מספיק, אף שהנושא אומר דרשני. מכל מקום, בנידון דידן התרשמתי כי אין כל סיבה להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים – השופטת בן-דוד-גרדוס וסגן הנשיא טימור, על הנמקותיהם. צר היה לי שלא הושג עדיין הסדר שיפתח פתחי שינוי. אך הדלת לא ננעלה, לרבות בדיוני ההמשך בבית המשפט לנוער.

(5) בסופו של יום, אם תיאות המבקשת לעשות את הצעדים הנדרשים – והייתי מפציר בה לאזור כוח לכך – חזקה על שירותי הרווחה שילכו לקראתה בהמלצותיהם המקצועיות. בדרך זו תוכל להתחיל במפגשים עם 3 הילדים לאלתר. כאמור, בכל הצער וכאב הלב שבדבר, אין בידי להיעתר לבקשה.