החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 4391/99 יצחק וואלך נ. יהודה שטיינברג

ניתן ביום

בקצרה

הוצאה לפועל · ביצוע פסק פינוי ותנאי סעד מן הצדקבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון לאחר החלטות בית משפט השלום, ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשה להבאת העניין בפני ערכאה רביעית נדחתה, שכן לא עלתה בה עילה הראויה להידון. טענת המבקשים בדבר נוהג לגביית דמי השכירות בעצמה אינה מקימה עילה, ואין בה ממש לאור התנאים שנקבעו לסעד מן הצדק. המבקשים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

העובדות

בית משפט השלום קבע כי יש מקום ליתן צו פינוי נגד המבקשים, אך נתן להם סעד מן הצדק בכפוף לתנאים, שאי קיום אחד מהם יביא לפינוים. המבקשים לא עמדו בתנאים, והמשיבים נקטו בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הפינוי. המבקשים טענו כי דמי השכירות לא שולמו במועד משום שנהג בין הצדדים כי בעל הבית יגבה אותם בעצמו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בית המשפט העליון בהחלטות הערכאות הקודמות בעניין ביצוע פסק פינוי שניתן בתנאי סעד מן הצדק?
  2. 2.האם טענת נוהג בין הצדדים לגבות דמי שכירות בעצמו מהדייר מהווה עילה לדחיית מועד התשלום שנקבע בתנאי הסעד?

הלכות

  1. 1

    טענה בדבר נוהג לגביית דמי שכירות אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, ואין בה ממש כאשר התנאים לסעד מן הצדק ברורים.

    ״טענה זו, גם אם נכונה היא אינה יכולה לשמש עילה למתן רשות ערעור וגם לגופו של עניין אין בה ממש לאור התנאים הברורים שקבע בית משפט השלום״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • צו פינוי
  • סעד מן הצדק
  • הוצאה לפועל
  • דמי שכירות
  • רשות ערעור
  • הוצאות
  • תנאים
  • נוהג בין הצדדים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

4391/99 - ב'

בפני:

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

המבקשים:

1. יצחק וואלך

2.

לאה וואלך

נגד

המשיב

:

יהודה

שטיינברג

בקשת רשות ערעור על פסק-ד

ינו

של

בית המשפט המחוזי בירושלים

מיום

6.6.99 בע"א 4379/98

שניתן

על-ידי כבוד השופט מ' רביד

החלטה

בית משפט השלום נתן פסק-דין לפיו היה מקום ליתן צו פינוי נגד המבקשים אולם מצא לתת לו סעד מן הצדק אותו התנה בתנאים שאי מילוי אחד מהם יביא לפנויים. המבקשים לא עמדו בתנאים ולפיכך נקטו המשיבים בצעדי הוצל"פ של פסק-הפינוי.

הבקשה שלפנינו היא הבאת העניין בפני ערכאה רביעית: בית משפט השלום, ראש ההוצאה לפועל, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה.

אין הבקשה מעלה עילה כלשהי הראויה להידון בערכאה נוספת. הטענה המרכזית המועלית היא שדמי השכירות לא שולמו בזמן שנקבע על-ידי בית משפט השלום משום שהיה נוהג בין הצדדים לפיו היה בעל הבית בא אל הדייר על מנת לגבותם. טענה זו, גם אם נכונה היא אינה יכולה לשמש עילה למתן רשות ערעור וגם לגופו של עניין אין בה ממש לאור התנאים הברורים שקבע בית משפט השלום על מנת ליהנות מסעד מן הצדק.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ב תש"ס (22.9.99).

ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99043910.

J03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 4379/98

הלכות

  1. 1טענה בדבר נוהג לגביית דמי שכירות אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, ואין בה ממש כאשר התנאים לסעד מן הצדק ברורים.