רע"א 4393/05 נעמה ברנר נ. עופר אביטל

בגדר ערעור המבקשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' ג'רג'ורה) בו חוייבו לשלם למשיב פיצויים בסך של כ-4 מיליון ש"ח, עותרות הן בפניי לעיכוב ביצועו של פסק הדין. הבקשה הוגשה אומנם כבקשת רשות ערעור, אך יש להתייחס אליה כבקשה לעיכוב ביצוע. בקשת המבקשות מוגשת לאחר שבית משפט קמא ניאות ליתן עיכוב ביצוע של 20 אחוזים בלבד מן הסכום הפסוק, בעוד שלדעתן היה מקום לעכב את תשלומם של 50 אחוזים מהפיצוי. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. ככלל, פסק דין כספי אינו מעוכב כאשר מוגש לגביו ערעור, אלא אם נחה דעתו של בית המשפט כי ביצועו ייצור מצב בלתי הפיך בו לא יוכל החייב להיפרע מהזוכה את הסכום במקרה של קבלת הערעור (ראו, ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4 , פ"ד נג(1) 187, 189; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין ייצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181). עמדתן של המבקשות בענייננו לפיה ייתקלו בקושי להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל ערעורן, לא נתמכה בתשתית ראייתית מספקת, ובסברה גרידא אין די. זאת ועוד, קו הטיעון שהציגו לוקה, לכאורה, בסתירה פנימית. חלקו הארי של הערעור על פסק הדין מופנה כלפי שיעור הנכות התפקודית שנקבע למשיב, באשר לדידן של המבקשות כושר השתכרותו גבוה בהרבה מכפי שהעריך בית משפט קמא. מנגד, חששן של המבקשות כי המשיב לא יוכל להשיב להן את הסכום הפסוק מושתת על אותן קביעות בפסק הדין אותן הן שוללות בתקיפות, לפיהן הלה צפוי להתפרנס בדוחק בשל נזקי תאונת הדרכים שעבר. מטעמים אלו, לא ראיתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר הלך לקראת המבקשות ונעתר באופן חלקי לבקשה לעיכוב ביצוע.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח.