רע"א 4398/07 יעקב פרילנדר נ. כאן גולן 1979 בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) בע"א 3918/06 מיום 12.4.07, אשר דחה את הערעור שהוגש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתיק מס' 02-13174-05-7 מיום 3.12.06. ואלו העובדות הצריכות לעניין, כפי שפורטו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

ביום 5.5.88 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ואשר לפיו התחייבו המשיבים לשלם למבקשים סכום של 7,000 דולר וכן לספק למבקשים שירותים ומוצרים בתחום הבנייה בערך כולל של 5,500 דולר. עוד הוסכם, כי במקרה של אי אספקת השירותים, יחויבו המשיבים לשלם למבקשים את ערך העבודות.

17 שנה לאחר שניתן פסק-הדין, הגישו המבקשים את פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בטענה, כי העבודות לא בוצעו ועל המשיבים לשלם להם סכום של 90,444 ש"ח. המשיבים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" וטענו, כי ביצעו את העבודות ולחילופין, כי פסק-הדין הוגש לביצוע בשיהוי ניכר, לאחר 17 שנים, בנסיבות שהמבקשים ויתרו על זכותם על-פי פסק-הדין. בתגובה לבקשה, טענו המבקשים, כי העבודות לא בוצעו, כי במהלך השנים הם דרשו את התשלום וכי פסק-הדין מתיישן רק לאחר חלוף 25 שנים, באופן שעומדת להם הזכות לקבלת התשלום הנדרש.

ראש ההוצאה לפועל שוכנעה, כי המשיבים שינו מצבם לרעה בשל חלוף הזמן, כאשר המבקשים "ישנו" על זכויותיהם ומחמת השיהוי היא דחתה את בקשת הביצוע על הסף.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורם טענו הם, כי טעתה ראש ההוצאה לפועל עת קיבלה את בקשת המשיבים לאור טענת השיהוי וכי גם הקביעה העובדתית, לפיה העבודות בוצעו שגויה היא, לאחר שהמשיבים לא הביאו כל ראיות, לפיהן העבודות אכן בוצעו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה, ביום 12.4.07, את הערעור

בקובעו, כי "השיהוי הניכר בהגשת פסק-הדין לביצוע מצביעה בבירור על ויתור המבקשים". עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין ספק, כי מצבם של המשיבים הורע עקב השיהוי, במיוחד לאור העובדה, שלאחר שחלפו 17 שנים מהמועד בו היו אמורים לבצע את התיקונים, לא ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי האם תיקונים אלה בוצעו או שלא בוצעו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.

טוען בא-כוח המבקשים, כי היה על בית-המשפט המחוזי לחזור ולשמוע את העדים והראיות ולהכריע גם במחלוקת העובדתית, כאשר יש לו ראיות נוספות, שלא עמדו בפני ראש ההוצאה לפועל והמלמדים, לטענתו, על טעות עובדתית של ראש ההוצאה לפועל. עוד טוען בא-כוח המבקשים, בין היתר, כי טעתה ראש ההוצאה לפועל בקבלה את בקשת המשיבים לאור טענת השיהוי הניכר וכי גם הקביעה העובדתית, לפיה העבודות בוצעו שגויה היא.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבים, כי אכן השיהוי הרב שנקטו המבקשים גרם להם נזק וכי אין להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על-ידי ראש ההוצאה לפועל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבקשתם מעלים המבקשים טענות המכוונות בעיקרן כנגד קביעותיו העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל, אשר אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

טענות אלה דינן להידחות.

כידוע, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407).

בענייננו, בפני ראש ההוצאה לפועל הופיעו עדים מטעם שני הצדדים ולאחר שנשמעו העדים בעדויותיהם המקיפות, העדיפה ראש ההוצאה לפועל את עדות העדים מטעם המשיבים על פני זו של עדי המבקשים וקבעה, כי: "גירסתו של הזוכה [המבקשים] איננה נאמנה לאמת". כמו-כן, שוכנעה ראש ההוצאה לפועל, כי המשיבים שינו מצבם לרעה בשל חלוף הזמן, זאת מאחר שהמבקשים לא מימשו זכויותיהם במשך זמן ממושך. מחמת שיהוי ניכר זה, קבעה היא, כי יש לדחות את בקשת הביצוע על הסף.

בנסיבות בהן שמעה ראש ההוצאה לפועל את העדים וקבעה ממצאים עובדתיים, המבוססים בעיקרם על מהימנותם, לא מצאתי כל מקום להתערבות בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.