רע"א 4402/97 פרין מרדכי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.המבקשים הגישו תובענה על דרך של המרצת פתיחה נגד המשיב בה עתרו להצהיר כי המשיב אינו זכאי לממש את שטרי המשכנתא בגין דירתם שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. כן בקשו לעכב את הליכי המימוש עד תום הדיון בתובענה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו החליט שיש לדון בהמרצת הפתיחה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה. כן החליט שמימושה של המשכנתא יעוכב בתנאי שהמבקשים ימציאו ערבות בנקאית על סך 100,000 ש"ח.

המבקשים בקשו להרשות להם לערער על ההחלטה הראשונה וכן על ההחלטה לפיה הותנה עכוב הביצוע בערבות בנקאית כאמור לעיל. כן ביקשו סעד זמני של עיכוב הליכי מימוש המשכנתא. לפי החלטתי השיב המשיב על הבקשה האחרונה.

2.לא מצאתי ממש בבקשה להרשות ערעור.

אשר להחלטה הראשונה משתמע מן הפרוטוקול כי בית המשפט סבר, כנראה, שלאור היקפו הצפוי של הדיון - ובין היתר, לאור התצהירים והמסמכים שהוגשו, וכן לאור חוות דעת מומחה שהגשתה נתבקשה - אין מקום לברר את המחלוקות בדרך של המרצת פתיחה. בא-כח המבקשת חלק על התרשמותו. לדעתו ניתן לסיים את הדיון תוך שעות מעטות ואין צורך בזמן רב לשם כך.

השאלה אם בדין הוגש הליך על דרך של המרצת פתיחה נתונה כידוע, לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך, אלא אם שוכנעה שההליך קיפח מי מבעלי הדין, או שחלה טעות בולטת בשיקול הדעת (עיין, בין היתר, ע"א 2106/91 ציון מזור נ. יפעת וחידי ואח', פ"ד מ"ז(5) 788; ע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ ואח' , פ"ד מ"ו(5) 397; זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, סעיף 82 בעמ' 105, סעיף 90 בעמ' 115). אכן, החלטתו של בית המשפט המחוזי בענין זה כתובה בקיצור שאינו מאפשר לעמוד כראוי על טעמיה, אולם גם אחרי העיון ובפרוטוקול לא שוכנעתי שיש בה כדי לקפח את המבקשים, או שהיתה כאן טעות בולטת בשיקול הדעת.

הוא הדין בהחלטתו השניה של בית המשפט. כאן סבר "שהדרך הנכונה לאזן בין שני האינטרסים תהיה על ידי התניית העיכוב בחיוב המבקשים ליתן ערובה לפרעון הריבית שנושא החוב".

עיינתי בטענותיהם של המבקשים ובתשובתו של המשיב בענין זה ונראה לי כי בנסיבות הענין אין מקום להתערב בהחלטה. מצבם של המבקשים, כפי שתואר בבקשותיהם ובתצהירו של המבקש מס' 1, הוא אמנם קשה ומצוקתם נוגעת ללב, אולם בכך לא די. גם בלי לחוות דעה על סיכוייה של תביעתם נראה לי שהתניית העיכוב בערובה ששיעורה כשיעור הריבית בלבד ועל רקע הפרשה הנדונה, אינה מצדיקה התערבות.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית, בלי לבקש תשובה עליה בנפרד. ממילא מתבטל עכוב הביצוע שניתן לפי החלטתי מיום 21.7.97.