פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4403/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
חברת מסלמני בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. זינב דיב מוסטפא אבו ח'דיר
2. ג'אזי אברהים עיסא אבו ח'דיר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רביד, אפעל-גבאי ופרקש) מיום 20.3.07 בתיק
ע"א 9531/06
בשם המבקשת:
עו"ד ר' יהושע
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רביד, אפעל-גבאי ופרקש) מיום 20.3.07 בע"א 9531/06, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט בר-עם) מיום 23.7.06 בת"א 4948/03.
ב.
הצדדים הם בעליהם של שתי חלקות שכנות בכפר שועפט; בנוסף מחזיקים המשיבים ברצועת מקרקעין נוספת הרשומה בתיק המקרקעין המנדטורי כדרך גישה לחלקת המבקשת (להלן הדרך ). בראשית שנות התשעים ניהלו הצדדים הליך משפטי שעניינו, בין היתר, הבעלות בדרך (ת"א (ירושלים) 10621/91). ביום 10.7.94 קבע בית משפט השלום כי המשיבים, הם משיגי גבול בדרך, אך "הינם בגדר ברי (צ"ל בני – א"ר) רשות מכללא" וזכאים להגנה על החזקתם (עמ' 6). מנגד נקבע כי למבקשת אין זכויות בדרך - שבעליה האמיתיים הוא הציבור, ושאין כל ראיה שלאור השינויים התכנוניים הדרך עדיין מיועדת לשמש גישה לחלקת המבקשת (עמ' 7). בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א (ירושלים) 346/94) - במסגרתו הוצגה ראיה חדשה, תעודת עובד ציבור לפיה החליטה הועדה המחוזית לשנות את יעוד הדרך לכביש ציבורי - הוחזר התיק לבית משפט השלום. בטרם ניתן פסק דין נוסף הגיעו הצדדים להסדר פשרה בו נקבע:
"פסק הדין המשלים של בית משפט נכבד זה מיום 10.7.94 יעמוד בתוקפו, בכפוף לשינויים שלהלן: (א) תוך ששה חודשים ממועד מתן תוקף לתכנית בנין עיר כלשהי הקובעת את הדרך שבגבול שבין חלקת התובעת לבין חלקת הנתבעת (להלן "הדרך") ואת חלוקת השטחים הנובעת מקביעת הדרך האמורה... תסלק התובעת... את ידה מן הדרך...".
ביום 4.12.05 קיבל ההסכם תוקף של פסק דין. עניינו של ההליך שלפנינו - מבחינה מהותית - הוא פרשנות הסעיף המצוטט. הוא הוגש כתביעת המשיבים נגד המבקשת.
ג.
(1) לשיטת המבקשת, משפורסמה (לראשונה ביום 16.8.99) תכנית למתן תוקף, ובגדרה אושר תוואי הדרך כחלק מכביש ציבורי - התקיים התנאי הקבוע בהסכם הפשרה, ועל המשיבים לסלק ידם מהדרך. לטענת המשיבים, בתכנית שפורסמה הוחלט לבצע חלוקה מחדש של החלקות באופן שיוענקו לה שטחים אחרים (ולמצער פיצוי) תחת הדרך - ויש להמתין ביישום ההסכם עד שיינתן תוקף לתכנית החלוקה מחדש. ביום 23.7.06 אימץ בית משפט השלום את עמדת המשיבים. בפסק דינו ניתח בית משפט השלום את האינדיקציות הפרשניות - שבלשון החוזה ומחוצה לו - ואימץ כאמור את גרסת המשיבים. בין היתר התייחס בית המשפט לכך שהסכם הפשרה חוזר ומקיים בהסכמה את פסק דינו המקורי של בית משפט השלום - לפיו אין למבקשת זכויות בדרך.
(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 20.3.07. בית המשפט סמך ידיו על הניתוח הפרשני של בית משפט השלום, והוסיף "למערערת (המבקשת - א"ר) אין זכויות בדרך, ולכן אין היא זכאית לדרוש את סילוק ידם של המשיבים מטעם זה, במובחן מן הזכות לדרוש את אכיפתו של הסכם הפשרה" (עמ' 9). כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו.
ד.
בבקשה נטען, כי בתי המשפט קמא שגו בהחלת הלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ'
אפרופים , פ"ד מט(2) 265 פירשו את החוזה לפי התפתחויות מאוחרות (קרי פרסום התכנית, והכוונה לחלק מחדש את החלקה), ותוך התעלמות מהראיות בתיק. נטען כי נגרם למבקשת עיוות דין, בין היתר בעובדה שבית המשפט המחוזי סמך ידיו על פסק דינו של בית משפט השלום על קרבו וכרעיו, ובכך שפסקי הדין מחיים בפועל את פסק הדין המקורי (ת"א (ירושלים) 10621/91) - אף שבוטל בערעור. עוד נטען כי היה על בית משפט השלום לדחות את תביעת המשיבים - שהוגשה כתביעה לעיכוב ביצוע הסכם הפשרה - ולא לדון בה כהליך לסעד הצהרתי של פרשנות ההסכם.
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123); אין המקרה שלפנינו בא בכללם. בסופו של יום עניינה של הבקשה פרשנות סעיף בהסכם ספציפי שנחתם בתנאים מסוימים ועל סמך הנחות מסוימות - וממילא אין היא מעוררת לאמיתה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 7295/04 נציגות הבית המשותף ברחוב חנה רובינא 11-9-7 בתל ברוך צפון, תל אביב נ' עו"ד בתיה גרייפמן (לא פורסם); רע"א 651/05 קריספיל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) סעיף 185 בעמ' 179). בית המשפט קבע כי את הסעיף יש לפרש לאור הנסיבות, לפיהן הבינו המשיבים כי יהיה עליהם לוותר על ההחזקה בדרך, והם הסכימו לכך בכפוף להכרה המוסכמת בזכויותיהם בדרך - לצורך קבלת פיצוי מתאים. בנסיבות נפסק כי הסכמת המשיבים לסלק את ידם מהדרך תכנס לתוקפה רק עם השלמת הליכי התכנון והפיצוי - ודומה כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בקביעה זו (כזכור מתייחס הסעיף לא רק למתן תוקף לתכנית, אלא גם לחלוקת "השטחים הנובעת מקביעת הדרך האמורה"). ועוד, פסק הדין המקורי קבע כי למבקשת אין כל מעמד ביחס לדרך, קביעה שחזרה ואושרה - בהסכמת המבקשת - בהסכם הפשרה. לטענות המבקשת - לרבות במישור הדיוני - תשובות בפסק דינו של בית משפט השלום, ובנסיבות לא נפל פגם בהסתמכות בית המשפט המחוזי על ניתוחו המקיף של בית משפט השלום.
ו.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ז (8.8.07).
ש ו פ ט